בש"פ 9182/10 ראפת תורכמאן נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (מיום 28.11.2010 בתיק מת

029932-11-10, כב' השופט א' טובי ) לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום מייחס לו ביצוע עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ועבירה בנשק (אחזקה). על פי הנטען החזיק העורר בחדר השינה שלו בבית הוריו – 952 כדורים של סם מסוג אקסטזי, סם מסוג MDMA במשקל של 0.9 גרם ו-30 כדורי אקדח. בחדר אחר החזיק סם מסוג קנבוס במשקל של 250 גרם , שני משקלים אלקטרונים ובחצר ביתו החזיק סם מסוג קנבוס במשקל של 13.5 קילוגרם .

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו שקיימות ראיות לכאורה בכל הקשור לעבירות הסמים, כי התגבשה לה עילת מעצר ונעדרת חלופה ראויה. הסניגור מעלה שתי טענות עיקריות. האחת, נגד מסקנת בית משפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה. האחרת, אי הזמנת תסקיר מעצר.

2.

העורר הודה בביצוע עבירת הסם במהלך החקירה. לטענת הסניגור אין להעניק לכך משקל משום שמרשו בחר להודות על רקע איום המשטרה להורות על מעצר אחותו. כידוע, אין זה השלב בו בית משפט קובע ממצא סופי באשר לקבילות הודאת חוץ של נאשם או בעניין משקלה. עם זאת, על בית משפט הדן במעצר נאשם עד לסיום הליכים לערוך בדיקה לכאורה של ההודאה. כך פעל בית המשפט המחוזי. צוין בהחלטה כי העורר הודה בזמן חיפוש הסמים ותפיסתם. חלק מהודאותיו של העורר נמסר מיוזמתו. נתונים אלה לכאורה מחזקים את ראיית ההודיה ומהווים מענה לטענת העורר כי הודה רק כדי לסייע לאחותו. בנוסף, אין לשכוח כי כמות גדולה של סם נתפסה בחדרו של העורר. זוהי ראיה נסיבתית של ממש. אין מקום אפוא להתערב במסקנת בית משפט קמא בנושא הראיות.

נגזר מכך, כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית. באופן קונקרטי יותר, כמות הסם הינה רבה. נתון זה כמובן רלוונטי לעוצמת עילת המעצר. באשר לחלופת המעצר, ציין בית המשפט המחוזי כי העורר צבר שתי הרשעות קודמות, לרבות מספר עבירות של סחר בסם מסוכן והספקתו, הדחת קטין לשימוש בסם (שלוש עבירות). בגין עבירות אלה נידון לעונש מאסר בפועל לתקופה של 21 חודש. לכאורה עונש מאסר מותנה של שנתיים לא הרתיע את העורר מלעבור את העבירות מושא כתב האישום. משכך, אינני סבור כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להזמין תסקיר מעצר. הנסיבות אינן מצדיקות זאת. כבר נקבע לא פעם על ידי בית משפט זה כי לנוכח המצב המשפטי לפיו אין חובה להזמין תסקיר מעצר בהליך מעין זה ובהתייחס לשיקול המעשי ביחס לזמן הדרוש לערוך תסקיר מעצר שמושפע מכמות תסקירי המעצר שמוזמנים- אין להזמין תסקיר מעצר כאשר על פני הדברים לא תצמח תועלת מכך.

3.

הערר נדחה.