בש"פ 9185/99 מדינת ישראל נ. מוסטפא כמאל

המשיב הואשם ביחד עם אחרים בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של הצתת שני כלי רכב ויידוי אבנים לעבר חיילי משמר הגבול, במהלך התפרעות בכפר עיסוייה.

לאחר הגשת כתב האישום ציווה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד לתום ההליכים. ביום 9.12.99 האריך בית משפט זה בהסכמת בא כוח המשיב את מעצרו לתקופה של 14 ימים. ביום 14.12.99 ניתנה הכרעת הדין, לפיה הורשע המשיב בשתי עבירות הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, תשל"ז1977-.

בהכרעת הדין קבע בית המשפט, כי המשיב נמנה עם "המבצעים העיקריים" של עבירות ההצתה, כיוון שהוא "נמנה על אותו "גוף אחד" אשר פעל באמצעות מספר זרועות (אחד ניפץ את זגוגית הרכב, שני הצית אותו, שלישי שמר ותיצפת), והוא היווה חלק מהם... הוא נטל חלק בתכנון המשותף הכולל עם האחרים, ולכל אחד מהם הוקצה תפקיד בגדר אותו תכנון להגשמת הפעילות העבריינית האסורה".

בית המשפט דחה את המועד למתן גזר דינו של המשיב כדי שיתקבל תסקיר שרות המבחן בעניינו, (המועד לגזר הדין נקבע ליום 19.1.2000).

מעצרו של המשיב יסתיים ביום 25.12.99 והמדינה מבקשת להאריך את מעצרו. את בקשתה מנמקת המדינה בכך, שהמשיב הורשע, וכי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 10 חודשים, ובנסיבות אלה, לפי הטענה, מסוכנותו לא נתערערה ואף קיים חשש להימלטות מהעונש.

הסניגור התנגד להארכת המעצר ועיקר טענתו, כי שותפיו של המשיב לעבירה כבר סיימו לרצות את העונשים שנגזרו עליהם, והארכת המעצר עלולה להעמידו במצב שישהה במעצר תקופה העולה על מידת העונש הראויה. כן ציין את הנסיבות הקשות שעמדו ברקע ההתפרעות של המשיב וחבריו.

מאליו מובן, כי אינני רואה לנקוט עמדה בהליך זה לעניין העונש הצפוי למשיב. המשיב הורשע בעבר בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה על רקע דומה ונידון ל10- חודשי מאסר בפועל ו10- חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, שכאמור, הוא המאסר שהינו בר הפעלה.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, אני נעתרת לבקשה להארכה, אך מובן כי אין כל יסוד לתקופת ההארכה המבוקשת על ידי המדינה - 90 יום. אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרו של המשיב ב26- יום, עד ל19.1.2000-.