בש"פ 919/06 אריאל בן אור נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' צבן), בתיק ב"ש 4744/05 מיום 29.9.2005, לפיה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד העורר ועשרים ושבעה נאשמים נוספים הוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום, המייחס לעורר עבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, עבירה של שיבוש מהלכי חקירה, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, עבירות רבות של הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות, לפי סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף) ועבירות של סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה).

לפי הנטען בכתב האישום, העורר פעל, יחד עם הנאשמים האחרים, במסגרת ארגון פשיעה, כמשמעותו בחוק למאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה), אשר עיקר פעולתו היה בתחום של מהילת דלק, אספקתו ומכירתו (להלן: ארגון הפשיעה). כחלק מפעולתו בארגון הפשיעה מואשם העורר, כי איים על אדם אשר נתגלע בינו ובין ארגון הפשיעה סכסוך על רקע עיסוקיהם בתחום הדלק, כי יפגע בו, בין השאר באמצעות הצגת אקדח אותו נשא העורר. עוד מואשם העורר, כי פעל לשם הספקת חשבוניות מס כוזבות לארגון הפשיעה, אשר שימשו את הארגון לשם הסוואת פעולותיו וסייע ליצירתם של רישומי מס כוזבים בחברות קש אשר שימשו את ארגון הפשיעה. בנוסף מואשם העורר, כי התחייב בפני ראשי ארגון הפשיעה למסור במקרה של חקירה משטרתית, כי אינו יודע דבר על ניהול הארגון.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 8.8.2005 קבע בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' צבן), כי קיימות ראיות לכאורה כנגד הוערר וכן קיימת עילת מעצר כנגדו לאור המסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי המכביד. עם זאת, לאור העובדה, שעבירת האיומים המיוחסת לו בוצעה לפני יותר משנתיים, החליט בית-המשפט על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו, כדי לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

שרות המבחן הגיש לבית-המשפט המחוזי תסקיר אודות העורר, אשר בו נמנע מהמלצה חד-משמעית בעניינו, בשל התרשמותו, כי העורר נוטה למניפולטיביות ו"מציג חזות יציבה שאינה עומדת בהלימה לסערות שבחייו".

ביום 29.9.2005 החליט בית-המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

מכאן הערר שבפני.

לטענת העורר, שגה בית-המשפט המחוזי משדחה את חלופת המעצר שהוצעה לשירות המבחן, שכן חלקו בארגון הפשיעה היה שולי, כאשר נאשמים אחרים אשר חלקם היה דומה לחלקו של העורר שוחררו לחלופת מעצר ולאור התמשכותם הצפויה של ההליכים בעניינו.

מנגד, טוענת המשיבה, כי מסוכנותו של העורר עולה מתוך כל נסיבות הפרשה ומעברו הפלילי המכביד. כן טוענת המשיבה, כי התסקיר שנערך בעניינו אינו ממליץ על שחרורו לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטת בית-המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי וגין הערר להידחות.

מדובר בעורר, אשר קיימות כנגדו ראיות לכאורה לנטילת חלק בארגון פשיעה רב מעללים. כחלק מכך, קיימות כנגד העורר – באופן אישי – ראיות לכאורה לביצוע עבירה של איומים. מתסקיר המבחן שנערך בעניינו עולה, כי שירות המבחן לא יכול היה לתת אמון בעורר והתרשם ממנו כאדם מניפולטיבי. לא ניתן להתעלם אף מעברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל עבירות סמים, בריחה ממשמורת, שיבוש הליכי משפט, איומים ותקיפה ושני מקרים של בריחה ממעצר. לכך יש להוסיף, כי גם בפרשה זו מיוחסת לעורר עבירה של שיבוש מהלכי חקירה. לאור כל זאת, לא ניתן לתת אמון בעורר שיקיים תנאי חלופת מעצר וקיים חשש רב, כי שחרורו לחלופת מעצר לא יאיין את המסוכנות העולה ממנו או תוביל להמשך שיבוש ההליכים המתנהלים כנגדו.

סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה.

על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.