בש"פ 9193/01 מדינת ישראל נ. מרדכי ויצמן

1.על המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו המייחס לו עבירות של אינוס, תקיפת בן זוג ואיומים, שנעברו כלפי אשתו - המתלוננת. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נהג המשיב להכות את המתלוננת בתקופת הריונה במהלך שנת 2000, עד ללידת בנם המשותף ב- 22.8.01. בזמן אשפוזה לצורך הלידה איים עליה כי "יגמור אותה" וכי "הלואי ולא תעבור את הלידה ולא תלד ילד". בתחילת חודש אוקטובר 2001, בדירתם, דחף אותה, ואיים עליה במילים "יום אחד אני ארצח אותך" תוך שהוא אוחז בסכין. ב- 1.11.01 בעל אותה בכח ובניגוד להסכמתה. ביום 15.11.01, הכה אותה, בעט בה, חסם את פיה, שרט אותה בפניה ואיים עליה במילים "את תמותי עכשיו אני רוצה אותך אני לא פוחד" וכן "את לא תצעקי שהשכנים לא ישמעו, עכשיו את מתה, עכשיו אני רוצח אותך". כמו כן, ניסה לחנוק אותה באמצעות כריות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 22.11.01, הורה לשחררו בערובה ובתנאים מגבילים שעיקרם "מעצר בית מוחלט בבית אחיו" בגן יבנה. המדינה עררה על ההחלטה ובקשה לעוצרו עד תום ההליכים.

2.לפי טענתה של באת כוח המדינה, בהודעת הערר ובדיון לפני, מדובר בשרשרת של מעשי אלימות, ללא בסיס רציונלי, הנובעים מסברתו של המשיב כי המתלוננת בוגדת בו. כך היה במשך כל תקופת נישואיהם - כשלוש שנים כמעט - עד שהמתלוננת לא עמדה בכך עוד, כפי שעשתה במשך השנים, וביום 15.11.01 התלוננה במשטרה. המשיב הוא אדם חסר מעצורים ושיקול דעת, הוא מסוכן ואין לתת בו אמון. לפיכך, אין לנקוט דרך של חלופה למעצר.

כנגדה טוען בא כוח המשיב כי המשיב אינו מסוכן כלל. המדובר באדם בן 41, ששירת שירות צבאי מלא ואף בשירות קבע, ללא רישום פלילי וללא הסתבכות כלשהי עם רשויות החוק, העובד ומפרנס את משפחתו ואת ילדיו מנישואיו הקודמים. עוד הדגיש כי המשיב הגיש בחודש מאי בבית הדין הרבני תביעה לגירושין נגד המתלוננת וכי הוא "שבור לגמרי בבית המעצר". לדעתו יש בתנאי השחרור כדי להפיג כל חשש. מכל מקום, אפילו מתעוררים ספקות, לא די בהם כדי לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי.

3.עיינתי בחומר הראיות שבאת כוח המדינה הגישה לעיוני וכן צפיתי בקלטת העימות שנערך במשטרה בין המתלוננת לבין המשיב. סבורני יש בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות המיוחסות לו, המעלות יסוד סביר לחשש שיסכן את בטחונה של המתלוננת. מכאן עילת המעצר.

הטרידה אותי השאלה אם מעידים מעשיו של המשיב כלפי המתלוננת על כך שהוא עלול לאבד את עשתונותיו ולפגוע בה, אם לא ייעצר, או שיש לבטוח בו, לאור אישיותו ועברו החיוביים, ולשחררו לחלופת מעצר. לא בלב קל הגעתי למסקנה כי הסיכון גובר על הסיכוי ; לאמור, כי משקל החששות מטה את הכף לחובתו של המשיב. מכל מקום, אפילו הייתי סבור שיש לנקוט חלופה הרי החלופה שקבע בית המשפט המחוזי אינה מספקת, מן הטעם שהחזקתו של המשיב בבית אחיו בגן יבנה, במרחק קטן יחסית ממקום מגוריה של המתלוננת בחולון, אינה בטוחה די הצורך.

4.לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. המשיב רשאי, כמובן, לחזור ולבקש לשחררו לחלופת מעצר אחרת וכן לבקש עיון מחדש אם יהיו נסיבות שיצדיקו זאת.