בש"פ 9197/07 מדינת ישראל נ. אליהו אריש

1.

בפני בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים 1 ו-7 בתשעים ימים נוספים (זו הפעם הרביעית), לפי הוראת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בהסכמת באי כוחם של המשיבים 5-2, הוארך זה מכבר מעצרם של אלה, ובדיון שהתקיים בפני היום, נתן בא כוחו של המשיב 6 את הסכמתו להארכת המעצר של מרשו.

2.

כתב האישום מתאר מסכת עובדתית לפיה קשרו המשיב 1 ונאשמים נוספים קשר להשיג מהמשיב 7 ומנאשמים אחרים כלי נשק, תחמושת ועזרים נוספים, וזאת מבלי שהיה בידם רישיון לשאת נשק. על-פי הנטען בכתב האישום, קשרו המשיב 7 ואחרים קשר למכור את הפריטים האמורים למשיב 1 ולנאשמים אחרים. לאור האמור, מייחס כתב האישום למשיב 1 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה על סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1979 (להלן: חוק העונשין או החוק ), רכישת נשק, תחמושת ואביזרי נשק (עבירה על סעיף 144(א) לחוק) והובלת נשק, תחמושת ואביזרי נשק (עבירה על סעיף 155(ב) לחוק). למשיב 7 מיוחסות בכתב האישום עבירות של קשר לפשע (לפי סעיף 499 לחוק העונשין) ושל סחר בנשק (עבירה על סעיף 144(ב2) לחוק). למשיבים אחרים בפרשה יוחסו במסגרת כתב האישום עבירות נוספות.

3.

במסגרת הדיון שהתקיים בפני, הדגישה באת-כוח המדינה כי בתיק זה נעשה מאמץ לסיים את הליכי המשפט בהקדם האפשרי, וכי התיק קבוע לשמיעת הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי ביום 4.12.2007. עוד עמדה באת-כוח המדינה על חומרת העבירות המיוחסות למשיבים, ועל כך שהעבירות המיוחסות נעברו במסגרת פעילותם של המשיבים בחבורות פשע.

4.

בא-כוח המשיב 1 ציין כי הסכמתו לשלוש בקשות הארכת המעצר הקודמות ניתנה על רקע העובדה שממילא מרצה מרשו עונש מאסר בגין עבירות אחרות בהן הורשע. בשל היותו אסיר, לא הוזמן גם עד לעת הזו תסקיר בעניין חלופת מעצר. כעת, לאחר מתן הכרעת הדין – כך טען בא כוח המשיב 1 – יכולה להבשיל העת להביא את עניין מאסרו של המשיב 1 בגין עבירות קודמות בפני "ועדת שליש", אך ככל שיוארך מעצרו בתיק דנן – כך נטען – לא תדון הועדה בעניינו.

5.

בא-כוח המשיב 7 הטעים כי אין במועד הקרוב של מתן הכרעת הדין כדי להצדיק את החזקתו של מרשו במעצר. עוד הוא טען כי העבירות המיוחסות למשיב 7 הן בעלות חומרה פחותה יחסית וכי המשיב סובל ממעצר ממושך עד למתן הכרעת הדין בשל ההחלטה לאחד את כתב האישום בעניינו עם אישומים נוספים המתייחסים לנאשמים אחרים בתיק. בא כוח המשיב 7 ציין גם כי המשיב 7 נמצא באמצע שנות העשרים לחייו וכי הוא בעל עבר פלילי דליל, וכן הגיש תסקיר מעצר שנערך בעניינו של מרשו בחודש יוני 2006, לפיו יש בחלופת מעצר הכוללת השגחה רצופה על תנועותיו בשילוב עם פיקוח אלקטרוני

כדי להפחית את המסוכנות שבשחרורו ממעצר.

עיינתי בחומר הכתוב ושבתי ושקלתי בטענות הצדדים שנטענו בפני על-פה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל.

6.

כפי שציינה בדיון באת-כוח המדינה, נדמה כי אין בהארכת מעצרו של המשיב 1 כדי להשפיע על הופעתו של המשיב 1 בפני "ועדת השליש". כאמור, המשיב 1 מרצה עונש מאסר בגין עבירה אחרת שבה הורשע, ואת העבירות נשוא כתב אישום זה ביצע, על-פי הנטען, שעה שעוכב ביצוע גזר הדין באותו תיק. ככל שהכרעת הדין תזכה את הנאשם מהאישומים בתיק דנן הרי שתעמוד לו האפשרות להביא את עניינו בפני "ועדת השליש".

אשר למשיב 7, לאחר ששקלתי בדבר, מצאתי כי אין מקום להורות על שחרורו ממעצר או על החזקתו בחלופת מעצר. אין להקל ראש בעבירה בה הוא מואשם ובמסוכנות הנשקפת ממנו לאור המעשים המיוחסים לו, ויש לתת את הדעת גם למועד הקרב של מתן הכרעת הדין.

יצויין, כי בית-המשפט המחוזי בירושלים עשה מאמץ ראוי להחיש את סיום הדיון, ליעל את שמיעתו ולקבוע מועד קרוב יחסית למתן פסק-דין. בנסיבות אלו, אני מקבל את בקשת המדינה להאריך גם את מעצרו של משיב זה.

סוף דבר:

אני מאריך בזאת את מעצרם של המשיבים 1, 6 ו-7 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים נוספים החל מיום 23.11.07 או עד למתן פסק-הדין בת"פ 2077/06 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.