בש"פ 9200/07 אבי דנינו נ. משטרת ישראל-משטרת כפ"ס

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל), לפיה התקבל הערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת נ' קוצר).

ביום 16.10.07 נעצר העורר, יחד עם אדם נוסף, בחשד לביצוע פריצות לדירות. העורר נחשד בכך שנהג לפנות לקטינים בבקשה להשתמש במפתחות ביתם לצורך חיזוק ברגים בקביים שהיו ברשותו, שכפל את המפתחות ולאחר מכן השתמש במפתחות המשוכפלים לצורך פריצה לדירות השונות. נטען כי העורר ביצע בשיטה זו כ-7-8 פריצות שונות.

בתאריך 25.10.07 שוחרר החשוד על ידי המשטרה מהמעצר, ובתאריך 27.10.07 נעצר החשוד על ידי המשטרה בשנית. בית משפט השלום דחה את בקשת המשטרה להארכת המעצר, אשר הנימוקים לה היו הצהרת תובע כי יש מקום לכאורה להגיש כתב אישום, וכן כי יש לבצע מעצר לצורך המשך חקירה, חשש לשיבוש הליכי חקירה ומסוכנות לשלום הציבור. בית המשפט דחה את בקשת המשטרה כיוון שהחשוד כבר שוחרר על ידה ולא נמצאה עילה למעצרו בשנית. נקבע כי החשוד ישהה במעצר בית מלא עד ליום 1.11.07.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערר של המדינה על החלטתו של בית משפט השלום וקבע כי המשיב יהיה במעצר עד ליום 1.11.07. בית המשפט שקל בהחלטתו את המשמעות שיש לייחס לטעות הנטענת של המשטרה בשחרור העורר וכן את האינטרסים והשיקולים העומדים בסיס המעצר, ובהם: עוצמת חומר הראיות לכאורה, ריבוי החשדות, החשש למסוכנות בגין הביצוע הנטען של עבירות רכוש רבות ושיטתיות, עבר פלילי ועונשי מאסר על תנאי שהוטלו על העורר ועוד. בית המשפט קבע בנסיבות אלה לא סביר להורות על שחרור, אפילו שוחרר העורר קודם לכן בגין טעות של המשטרה, וכי על בית המשפט לבחון האם החומר שבפניו מצדיק מעצר – וכך אכן נקבע בענייננו.

בנסיבות המקרה אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. עוצמת החשדות ואופיים, החשש למסוכנות העולה מן העובדות שהוצגו בפני בית המשפט וכן הצהרת התובע בדבר קיומן של ראיות לכאורה להגשת כתב אישום, מהווים הצדקה עניינית למעצר, כפי שהחליט בית המשפט המחוזי. אין בטענותיו של בא כוח העורר כדי לשנות מסקנה זו.

אשר על-כן, הערר נדחה.