בש"פ 9201/05 מישל מלכה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון) מיום 26.9.05, לפיה קיימות ראיות לכאורה ועילה למעצר העורר עד תום ההליכים, אך ניתן יהיה לבחון בעניינו הצעה לחלופת מעצר, ובלבד שהיא תהא במקום הנמצא במרחק משמעותי מן העיר דימונה.

2.נגד העורר, שני בניו ואדם אחר הוגש כתב אישום לבית משפט קמא. שניים מן האישומים בכתב האישום ייחסו לעורר ולשלושת האחרים (להלן - הנאשמים) עבירות של ביצוע ניסיון להצתה, הכנת עבירה בחומרים מסוכנים, איומים, וכן קשירת קשר לביצוע פשע. האירועים נשוא כתב האישום התרחשו בעיר דימונה. עוד יצוין, כי כנגד שלושת הנאשמים האחרים תלויים ועומדים אישומים נוספים בגין ביצוע שורה של מעשי אלימות והדחה בחקירה. על פי הנטען בכתב האישום, בין ארבעת הנאשמים לבין המתלונן, עוז גואל (להלן - המתלונן), וחברו, אבי כהן (להלן - אבי), קיים סכסוך מתמשך. לדברי אחותו של המתלונן, אסנת גואל (להלן - האחות) בתאריך כלשהו במהלך חודש יולי 2005, היא הבחינה בארבעת הנאשמים שנמצאו בשעת לילה מאוחרת בסמוך לבית משפחתו של המתלונן. לגירסתה, העורר ונאשם נוסף החזיקו בידם "מן דבר כמו כדור שחור" ואילו השניים האחרים נשאו בידיהם בקבוקים. כמו-כן, היא מבהירה כי הצליחה לזהות בבירור את ארבעת הנאשמים וכי הללו ניסו להסתיר את פניהם משהבחינו בה. לטענת האחות, הנאשמים התכוונו להיכנס לביתם ולהציתו. הארבעה נמלטו מן המקום, אך לאחר שהיא הרימה קול צעקה. בהמשך, ניגשה האחות, לדבריה, לחצר ביתו של אחד הנאשמים. שם, היא פגשה את ארבעת הנאשמים וניהלה איתם דין ודברים במהלכו הבהירו אחד מבניו של העורר והנאשם האחר כי בכוונתם לרצוח את המתלונן ואת אבי. יוער, כי אימו של המתלונן, אשר שמעה מפי ביתה-האחות על השתלשלות האירועים מיד בסמוך להתרחשותם, חזרה על דברים אלו בהודעתה במשטרה. בשל המעשה המתואר ובשל מעשים נוספים שאינם מיוחסים לעורר, נטען כי ארבעת הנאשמים גם עברו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.

3.בית המשפט דלמטה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים לאחר שסבר כי קיימת בחומר הראיות תשתית לכאורית, אם כי בעלת תוקף מוחלש, לעניין העבירות הנוגעות לשימוש בחומרי הבעירה. בשל הכרסום המסוים שישנו בחומר הראיות הלכאורי שמיוחס לעורר, הבהיר בית המשפט המחוזי כי הוא יהיה מוכן לבחון הצעות לחלופת מעצר בעניינו של העורר ובלבד שהן תהיינה במקום המרוחק מן העיר דימונה ותחת פיקוח הדוק. עוד נקבע, כי עניינו של העורר ייבחן שנית, באם יפנה מחדש לבית המשפט עם הצעה קונקרטית לחלופת מעצר. כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפניי. לטענת העורר, הקביעה בדבר התקיימותה של תשתית לכאורית לעניין השימוש בחומרי בעירה נעדרת כל בסיס, שכן היא נסמכת על הודעה אחת ויחידה של אחותו של המתלונן. ההודעה האמורה, כך על פי העורר, הינה כללית ביותר ולא ניתן להבין ממנה האם הנאשמים אכן החזיקו בידיהם חומרי בעירה. לחיזוק עמדתו, מצביע העורר על העובדה שאחותו של המתלונן לא מצאה לנכון לפנות למשטרה בסמוך לקרות האירוע, אלא אך כחודש לאחר מכן. בנסיבות אלה, סבור העורר כי לא היה מקום להורות על מעצרו עד תום ההליכים. לחלופין, מבהיר העורר כי עוצמת חומר הראיות אינה מצדיקה החלתה של חלופת מעצר במתווה שהוצע, קרי חלופה במקום המרוחק מן העיר דימונה. המשיבה, מנגד, אינה מכחישה כי חומר הראיות הנוגע למעשה המדובר הינו מצומצם. ברם, היא מבהירה כי האירוע הנדון מהווה למעשה חוליה בשרשרת של אירועים, אשר במהלכם ניסו בניו של העורר והנאשם האחר לפגוע במתלונן ואשר לגביהם קיימת תשתית ראייתית איתנה. כן, מזכירה המשיבה את עברו הפלילי העשיר של העורר, אף על פי שהרשעותיו האחרונות הן משנת 1991, ואת העובדה ששאר העדים בפרשה חוששים להעיד.

4.צדק בית משפט קמא בהתייחסותו לתשתית הראייתית בעניין ניסיון ההצתה. כאמור, האחות אמרה בהודעתה במשטרה כי העורר החזיק בידו דבר מה "כמו כדור שחור". מאמירה זו לא ניתן להבין בהכרח כי מדובר בחומרי בעירה או בחומר הצתה כלשהו. עם זאת, בהחלט ייתכן שעל יסוד מכלול הראיות יגיע בית המשפט למסקנה שהעבירות בעניין ניסיון ההצתה אמנם הוכחו בכל הנוגע לעורר. אף באשר לעבירה הנוספת המיוחסת לעורר, זו של קשירת קשר, ניתן לומר לעת הזו דברים דומים. לאור כל זאת ובהתחשב בכך שהתשתית הינה בעייתית משהו, ככל שעסקינן בעורר, הרי שהדרישה שהציב בית המשפט המחוזי בעניין החלופה הינה מחמירה יתר על המידה. סבורני, כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר מתאימה לאו דווקא במרחק משמעותי מן העיר דימונה. אוסיף, וכפי שציין בית משפט קמא, קיים הבדל משמעותי באשר לעבירות המיוחסות ולתשתית הראייתית בין עניינו של העורר לבין עניינם של הנאשמים האחרים.

5.אי לכך, הערר מתקבל במובן זה שעל בית המשפט המחוזי לשקול, ובהקדם, חלופת מעצר בעיר דימונה. כל עוד לא נתקבלה החלטה אחרת, יישאר העורר במעצר.