בש"פ 9201/07 דן אוחיון נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' יעקב), לפיה העורר יהיה במעצר עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו.

העורר מואשם בעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והסתייעות ברכב לביצוע פשע. לפי כתב האישום, בתאריך 15.4.07 הבחינו שוטרי תנועה בשני כלי רכב חשודים, נסעו אחריהם וסימנו להם לעצור. אחד מכלי- הרכב (להלן: הרכב הראשון ) עצר בשול הדרך והניידת עצרה לפניו. העורר, אשר נהג ברכב השני, עצר את רכבו במקביל לניידת – מצד שמאל שלה. בשלב זה – כך לפי העובדות המתוארות בכתב האישום – ביצע נהג הרכב הראשון, אשר זהותו לא ידועה, פניית פרסה והחל נוסע במהירות. באותה העת, השוטרים בניידת, אשר רצו לבצע פניית פרסה כדי לדלוק אחרי הרכב הראשון, נחסמו על ידי הרכב השני, שהיה נהוג כאמור על ידי הנאשם. הרכב השני, כך נטען, התקדם במקביל אליהם תוך שהוא חוסם את הניידת מלבצע פניית פרסה, חרף קריאות השוטרים אליו לפנות את הדרך. זמן מה לאחר מכן, ביצע העורר פניית פרסה והחל לנסוע במהירות בעוד הניידת דולקת אחריו. בהמשך, מתואר בכתב האישום כי העורר ונהג הרכב הראשון נסעו במהירות רבה וביצעו עקיפות מסוכנות ואסורות, אגב חציית קו הפרדה רצוף ותוך שהם גורמים לרכבים שנסעו בנתיב הנגדי לבלום בלימות חירום ולסטות לשולי הכביש. הרכב הראשון הצליח להימלט, בעוד שהרכב השני, ובו העורר, נתפס הודות למחסום שהקימה המשטרה.

2.בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר, ודחה את טענתו של בא כוח העורר באשר לכרסום באותן ראיות. בית המשפט בחן את חלופות המעצר אשר הוצעו על ידי העורר, וקבע כי אין בהן כדי לאיין את המסוכנות העולה ממנו. בשל כך, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים בעניינו.

3 העורר סבור כי קיים כרסום בראיות לכאורה אשר מצדיק את שחרורו מן המעצר. טענה זו נסמכת על סתירות אשר לטענתו קיימות בין עדויות השוטרים. לדעתו, חלופת המעצר המוצעת על ידו – לרבות שימוש באיזוק אלקטרוני – תאיין את המסוכנות הנטענת. זאת ועוד, בא כוח העורר, טוען כי יש לתת בעורר אמון. כך בלשון כתב הערר:

מדובר בעורר שניתן ליתן בו אימון שמעולם לא הסתבך בביצוע עבירות מן הסוג הזה כאשר הקפיד לשמור ולקיים את הוראות בית המשפט הנכבד.

4 באת כוח המשיבה ציינה כי במהלך המשפט, העומד בפני סיום פרשת ההגנה, התחזקו הראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. לשיטתה, הסתירות הנטענות על ידי בא כוח העורר אינן סתירות של ממש. המסוכנות הרבה, כך נטען, עולה מהתנהגותו של העורר המתוארת בכתב האישום וכן מעברו הפלילי והתעבורתי העשיר, ואין בחלופות המעצר כדי לאיין מסוכנות זו.

דין הערר להידחות.

5 אין עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום כנגדו. לא מצאתי ממש בטענה כי יש כרסום בעוצמת הראיות לכאורה. כמו כן, המסוכנות העולה מההתנהגות המיוחסת לעורר רבה מאוד. ניסיון הימלטות אגב נסיעה פרועה ומסוכנת מהווה התנהגות חמורה ביותר אשר אין הדעת סובלתה. בית המשפט המחוזי קבע כי העורר הוא אדם "שמורא הדין אינו חל עליו". לא מדובר רק בהיעדר מורא מן הדין, אלא גם בזלזול בוטה בחיי אדם. יש לציין כי אירועים דומים של ניסיונות הימלטות פרועים ברכב הסתיימו בפציעתם ואף במותם של עוברי אורח.

6.עברו הפלילי והתעבורתי של העורר מעיד עליו כי לא מדובר בהתנהגות חד-פעמית, אלא בדפוס התנהגות של זלזול בוטה בחוק ובנציגיו ויצירת סיכון ניכר אגב נסיעה ברכב. לעורר 29 הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש, ובהן עבירות תקיפה, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, בריחה ממעצר, איומים, עבירות פריצה וגניבה שונות, נהיגה פוחזת ועוד. בנוסף, לעורר 54 הרשעות בעבירות תעבורה, ובהן עבירות רבות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, הפרעה לתנועה, מהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור, נהיגה בקלות ראש ועוד. עבר עשיר זה מחזק את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר המסוכנות העולה מהתנהגותו של העורר. על רקע דפוס התנהגות זה, אין ליתן בעורר אמון כי יקיים תנאים לשחרור בערובה. לפיכך, אין עילה להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי כי אין בחלופות המעצר המוצעות כדי לאיין את המסוכנות הרבה העולה מהתנהגותו של העורר.

אשר על-כן, הערר נדחה.