פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9214/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
העורר:
ציון ברוך
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, החלטת
כב' השו' ח' כבוב מיום 20.10.05 בב"ש 93031/05 והחלטת כב' השו' ג' נויטל
מיום 25.10.07 בב"ש 93488/07
תאריך הישיבה:
כ"ג בחשוון התשס"ח
(4.11.07)
בשם העורר:
עו"ד ליאת ארזי
בשם המשיבה:
עו"ד מיטל
בוכמן-שינדל
החלטה
השתלשלות הדברים במקרה זה היא חריגה. ביום 14.9.05 הוגש כנגד העורר כתב-אישום בעבירות של אינוס קטינה ומעשה מגונה בקטינה. בית המשפט המחוזי נתבקש להורות על מעצרו עד תום משפטו. ביום
20.10.05 החליט בית-המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראיות שקושרת לכאורה את העורר לעבירות המיוחסות לו, והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. יחד עם זאת, בשל העובדה שהעורר סובל ממחלת נפש מזה שנים רבות, ביקש בית-המשפט המחוזי מרשויות בית-הסוהר לשקול את שיבוצו באגף שיכול לתת מענה למחלתו ולצורך בטיפול רפואי. אלא שחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה סמוך לאחר מכן, מצאה כי הוא זקוק לאשפוז פסיכיאטרי בשל מחלתו. העורר אושפז בבית-חולים, שם שהה כשנה ו-10 חודשים. ביום 20.8.07 החליטה הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית כי ניתן לשחרר את העורר מבית החולים.
בשלב זה שבה התביעה ופנתה לבית-המשפט המחוזי בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו. בית-המשפט המחוזי דחה את המשך הדיון עד ליום 15.11.07, על-מנת שתוגש לפניו חוות-דעת פסיכיאטרית מעודכנת, שבה תידון בין השאר השאלה האם העורר מסוגל לעמוד לדין. על החלטה זה משיג העורר. באת-כוחו סבורה כי מחלתו גורעת ממשקל הראיות העומדות לחובתו, שכן אלה מסתמכות בעיקר על דברים שהוא עצמו אמר. נראה כי הדברים כולם כרוכים אלה באלה וטוב עשה בית- המשפט המחוזי כאשר ביקש להשלים את הבירור הפסיכיאטרי. כיוון שהדיון קבוע למועד קצר – בשים לב גם לחומרת האישומים המיוחסים לעורר – לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית-המשפט בשלב זה.
מצאתי עם זאת, כי ראוי לחזור ולהביא בפני שירות בתי-הסוהר את הוראת כבוד השופט כבוב בדיון הראשון לשקול לשבץ את העורר באגף פסיכיאטרי של בית הסוהר, שכן לא שוכנעתי כי אין כל אינדיקציה לאפשרות שהוא יזקק לטיפול רפואי גם בתקופה שעד הדיון.
בכפוף לכל אלה, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ג בחשוון התשס"ח (4.11.07).
המשנה-לנשיאה