בש"פ 9224/01 דוד עשור נ. מדינת ישראל

1.בהסכמת באי כוח בעלי הדין אוחד הדיון בערר שבתיק בש"פ 9126/01 והדיון בערר שבתיק בש"פ 9224/01 והם נשמעו בצוותא חדא. ענינה של החלטה זאת הוא, אפוא, שני העררים.

2.על העוררים הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס להם עבירות של ניסיון לרצח, נשיאת נשק שלא כדין וקשירת קשר לבצע פשע. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קשרו העוררים, ביחד עם נאשם נוסף - משה לוי הנאשם יחד איתם בכתב האישום - קשר להמית את המתלונן, ז'אן עצמאות. העוררים, יחד עם הנאשם הנוסף, ארבו למתלונן ולאחותו, טורקייה. כאשר ישבו המתלונן ואחותו במכוניתם, התקרב רכבם של העוררים, שבו נהג העורר בבש"פ 9126/01 (להלן: "העורר מס' 1"), אל רכבו של המתלונן ואז ירה העורר בבש"פ 9224/01 (להלן: "העורר מס' 2"), שישב במושב שליד הנהג, לעבר רכבו של המתלונן מספר יריות ופצע אותו ואת אחותו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון), בהחלטתו מיום 15.11.01, ציוה לעצור את העוררים ואת הנאשם הנוסף עד תום ההליכים.

העוררים עררו על ההחלטה.

3.טענתם העיקרית של באי כוח העוררים היא כנגד דיות הראיות. לדעתם אין ראיות לכאורה המסבכות את העוררים, זולת הודעותיהם של המתלונן ושל אחותו, שאין לסמוך עליהן. לענין זה טענו כי בחקירתו מסר המתלונן גירסות שונות הסותרות זו את זו: בהודעתו הראשונה, שנגבתה בבית החולים יום לאחר האירוע, אמר "לא ראיתי את הפנים אני הסתכלתי רק לאקדח". לעומת זאת, בהודעה מאוחרת יותר, ידע לזהות את תוקפיו ולציין פרטים אודותיהם. אשר לעדות אחותו של המתלונן, טוענים באי כוח העוררים כי לא נערך לה מסדר זיהוי אף על פי שאמרה שהיא יכולה לזהות את התוקפים. לכך הוסיפו כי חקירתה התבצעה בצורה מגמתית ומכוונת.

בא כוח העורר מס' 1 מוסיף וטוען כי היה על המשטרה לבדוק את טענת האליבי שהעלה מרשו מיד כשהועלתה, סמוך לאחר המעשה, ולא להשתהות כשבוע ימים, כפי שעשתה. מכל מקום לא ייחס בית המשפט המחוזי בהחלטתו משקל מספיק לטענה זאת.

כנגדם טוען בא כוח המדינה, כי המתלונן לא נקב בשמות העוררים בחקירתו הראשונה מחמת פחדו שהוא או בנו ייפגעו על ידי העוררים, אולם, מאוחר יותר, הסביר את כבישת גירסתו, ולפיכך אין בה פגם. עוד טוען הוא כי גרסת אחותו של המתלונן בדבר נסיבות האירוע משתלבת היטב בעדותו של המתלונן. על טענת האליבי של העורר מס' 1, משיב בא כוח המדינה שהיא עומדת בניגוד לעדות המתלונן ולפיכך יהיה על בית המשפט לקבוע איזו מן הגירסות מהימנה עליו יותר. כמו כן הצביע על חולשות שונות בדברי עדי האליבי.

4.דין טענותיהם של באי כוח העוררים להידחות.

עיינתי בטענות באי כוח בעלי הדין ובהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט המחוזי. למרות כוח השכנוע שבטענות באי כוח בעוררים אין בהן כדי לערער את משקלן הלכאורי של הראיות שבידי התביעה, ולכך די בהודעותיהם של המתלונן ואחותו, בצירוף ההסברים שנתנו. אשר לספקות בדבר אמינות ההודעות, לרבות טענת האליבי שהעלה בא כוח העורר מס' 1, אלה ייבחנו במשפט. אוסיף כי נסיבותיהן של העבירות המיוחסות לעוררים, לרבות הרשעותיהם הקודמות, מעידות על מסוכנותם ומכאן עילת המעצר.

לפיכך, אין מקום לשחרר, בשלב זה, את העוררים בערובה ובתנאים כפי שביקשו. עם זאת, רשאים הם, כמובן, לבקש עיון חוזר בהחלטת המעצר, אם יהיה יסוד לכך, אחרי שיעידו המתלונן ואחותו במשפט.

5. הערר נדחה.