בש"פ 9227/00 מרדכי מלכה נ. מדינת ישראל

1.כתב האישום מייחס לעורר עבירות חמורות. על-פי הנטען בכתב האישום נהג העורר להשתמש בסמים מסוכנים מסוג הרואין יחד עם אדם אחר במועדים שונים הנקובים בכתב האישום. עוד נאמר בכתב האישום, כי המתלונן דרש, מאותו אחר, בהזדמנויות שונות כי יתן בידו כספים למימון רכישת הסם. בשתי הזדמנויות שבהן סרב האחר לבקשה זו תקף אותו העורר, איים עליו בסכין, איים לפגוע בבני משפחתו, ובמקרה אחד אילץ אותו למשוך בעבורו כספים מכרטיס אשראי שהאחר נטל מאמו. העורר איים על קורבנו שלא יתלונן במשטרה. הוא הובא לדין בעבירות של אחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, אספקת סם מסוכן, סחיטה בכוח ובאיומים בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו בשל החשש מפגיעתו הרעה אם ישוחרר, בשל עברו הפלילי החמור ובשל המעשים החמורים המיוחסים לו. בשל החשש לפגיעה בבטחון הציבור ובשל החשש לשיבוש הליכי משפט ולהדחת עדים, לא מצא בית המשפט קמא לראוי להמיר את המעצר בחלופה אחרת. כנגד החלטה זו מופנה הערר.

2.העורר טוען כי ראוי היה ליתן לו הזדמנות להיגמל מהשימוש בסמים מסוכנים ולצורך כך ראוי היה להמיר את המעצר בחלופה אחרת, לאמור הפנייתו למוסד גמילה על-מנת שישהה בו בלא לצאת ממנו.

3.לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. המעשים המיוחסים לעורר נגועים באלימות חמורה ויש בהם כדי ללמד על מסוכנותו ועל העובדה שהוא איננו בורר באמצעים מקום שהוא נזקק לכספים לצורך רכישת סם. אשר לשהותו במוסד גמילה מצא בית המשפט קמא כי אין טעם בשלב זה בהפנייתו להליך גמילה ואכן העורר עצמו ציין היום כי ניסיון גמילה שנעשה לא מכבר כשל והוא חזר להשתמש בסמים מסוכנים. בכך אין כמובן כדי למנוע מתן טיפול מתאים לעורר בתום משפטו.

אשר על כן הערר נידחה.