פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
9233/00
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
העורר:
דניאל כהן
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע,
בפני כבוד סגן הנשיא
י'
פלפל, בב"ש 21927/00 מיום
14.12.00.
החלטה
בחודש יולי 2000 הביעה המתלוננת בפני העורר את רצונה לסיים את הקשרים הרומנטיים ביניהם. העורר לא היה מוכן לקבל את הדבר, ובשיחות טלפון עמה דרש ממנה לשוב ולחדש את הקשרים עמו, ואיים עליה כי ישרוף אותה ויותיר את ילדיה יתומים. לאחר שיחות הטלפון האלה בא למקום מגוריה של המתלוננת ודרש לשוחח עמה. כשישבו ברכבו הציב בפניה מיכל מלא בדלק והסביר לה כי "מזל שהגעת אחרי כל הבעס הזה, הג'ריקן היה מיועד בשבילך". בעקבות הדברים האלה נחקר במשטרת באר-שבע ושוחרר בערובה ובתנאי שלא יצור קשר בדרך כלשהי עם המתלוננת.
עוד באותו לילה, כך נטען בכתב האישום, הצית העורר את רכבה של המתלוננת, והאש ששילח בו גרמה נזק כבד לעוד שני כלי רכב אחרים. ימים אחדים לאחר מכן, התקשר עם המתלוננת והשמיע באזניה את הדברים האלה: "נו, איך האוטו? רוצה למכור אותו שרוף? תדע י לך שאני בתצפית עם דלק ועם נשק
M-16 .
אני אעקור לך את העיניים". הוא הוסיף כי ישרוף אותה ואת ביתה ויחלל את קבר אביה.
בין לבין, פנה לאחת, מירב אמסלם, כך נטען בכתב האישום, וביקש שתמסור במשטרה הודעה שקרית שתשמש לו כאליבי לעניין האשמה המיוחסת לו של שריפת הרכב.
העורר סבור שבכל אלה אין כדי להסביר את החלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרו עד תום משפטו. הוא סבור כי ראוי היה לבחור בחלופת מעצר שתבטיח את מטרות המעצר.
אין ממש בערר. התשתית הראייתית העומדת לחובתו מלמדת לכאורה כי משנתנה לו ההזדמנות להשתחרר מן המעצר, לאחר שהתחייב שלא ליצור קשר עם המתלוננת, בא ושרף את רכבה.
בדין מצא איפוא בית המשפט המחוזי כי אין זה המקרה בו ניתן להפיג את החשש מפני שחרורו של העורר בחלופה אחרת.
הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשס"א
(26.12.2000).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00092330.
P02
/ אז