בש"פ 9233/04 עדי אלעמראני נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר) בב"ש 21124/04 מיום 22.9.04, לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה וללא ביטוח. על-פי כתב האישום, העורר ושני נאשמים נוספים עמדו מחוץ לרכב השייך לאימו של העורר, ולצידם עמדו אנשים נוספים. שני שוטרים ומתנדב שעברו במקום חששו שבמקום עומדת להתפתח תגרה. אחד השוטרים התקרב למקום ההתקהלות, ומשהבחינו בו העורר והנאשמים הנוספים, הם נכנסו לרכבם והחלו להימלט, כאשר העורר נוהג ברכב. השוטרים פתחו במרדף אחר העורר וחבריו, כאשר על גג הניידת מהבהב אור כחול המסמן לנמלטים לעצור. העורר וחבריו לא שעו להוראות השוטרים, נסעו במהירות מופרזת ונכנסו לצומת באור אדום. בשלב מסוים עקפה אותם ניידת המשטרה ועצרה לפני רכבם כדי לחסום את המשך נסיעתם. אחד מהשוטרים (להלן – וענונו) ירד מהניידת, פתח את דלת הרכב וביקש לעצור את העורר. אז משך העורר את וענונו בפלג גופו העליון אל תוך הרכב, והחל יחד עם חבריו להכותו. לאחר שוענונו קרא לעזרתם של השוטרים האחרים, החל העורר בנסיעה מהירה לאחור, ומיד עבר לנסיעה קדימה. במהלך נסיעתו פגע ברכבם בשוטר נוסף שיצא מהניידת (להלן – גולדפלד), וירה באוויר ולכיוון הרכב. לבסוף התנגש רכבם של העורר וחבריו בעמוד תאורה, ומעוצמת ההתנגשות נזרק וענונו על השמשה הקדמית של הרכב. לעורר לא היה רישיון נהיגה בתוקף וגם לא ביטוח.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר ואת הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים המשפטיים, ובית המשפט קמא נעתר לבקשה. על יסוד הודעותיהם של השוטר וענונו, השוטר גולדפלד, המתנדב שהיה בניידת, והודעותיהם של העורר והנאשמים הנוספים, קבע בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר. בהחלטה נקבע, כי בנסיבות שתוארו בכתב האישום, ולאור העובדה שהעורר הורשע בעבר בעבירה של ניסיון הצתה, קמה נגדו עילת מעצר. בית המשפט קמא בחן חלופת מעצר בבית דודתו של העורר, אולם קבע, כי החלופה שהוצעה איננה משיגה את מטרת המעצר, שכן "הערבה מגלה תמימות או היתממות בקשר למשיב 3 [העורר], עד כדי כך שהיא סבורה שמדובר בילד מקסים שלא הסתבך בעבר עם המשטרה".

4.

לפני טוען ב"כ העורר, כי אין ממש בהשתלשלות האירועים כפי שטענו השוטרים בתלונתם. על-פי גרסתו, לאחר שעצר את הרכב, הוא הותקף בברוטאליות על-ידי אחד השוטרים, ותוך כדי מאבק עם השוטר, בניסיון לדחוף את השוטר מעליו, הרכב נסע קדימה ואחורה והתנגש בעמוד. לטענתו, הודעות השוטרים אינן אמינות, שכן הן נועדו לכסות על התנהגותם האלימה כלפיו. עוד טוען העורר, כי על-פי התעודות הרפואיות, לשוטרים לא נגרמה כל חבלה. בנסיבות אלה ראוי, לטענתו, להורות על חלופת מעצר. ב"כ העורר ביקש, בנוסף, להורות על קבלת תסקיר מעצר.

5.

לאחר בחינת הודעותיהם של השוטרים, העורר והנאשמים הנוספים בפרשה הגעתי לכלל מסקנה שבידי המשיבה אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר.

נסיבות העבירה, הכרוכות בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה תוך נהיגה פרועה והתנהגות אלימה ושלוחת רסן כלפי השוטרים, מצביעות על מסוכנותו הרבה של העורר ומקימות נגדו עילת מעצר. מסקנה זו מתחזקת נוכח הרשעתו הקודמת של העורר בניסיון הצתה ולאור העובדה שהעורר ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום במהלך התקופה בה ריצה עונש מאסר בעבודות שירות. בנסיבות אלה, ולנוכח העובדה שבחלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר לא היה כדי להפיג את מסוכנותו, מקובלת עלי החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

בנסיבות העניין, כשהמסוכנות הכרוכה בשחרורו של העורר ברורה על פניה, כמו גם העובדה שהחלופה המוצעת אינה חלופה הולמת, אינני רואה מקום להורות, בשלב זה, על הכנת תסקיר מעצר.

הערר נדחה.