בש"פ 9239/11 מדינת ישראל נ. וארד מנצור

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי, מרכז. הוא מואשם בעבירות של נשיאת נשק ותחמושת והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. משהוגש כתב האישום עתרה העוררת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט (כב' השופטת מ' ברנט) החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. על כך משיגה העוררת בערר שלפניי.

2.

כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 8.12.2011. כתב האישום מתאר אירועים שהתרחשו ביום 22.10.2011 בשעות הצהריים. המשיב, כך לפי כתב האישום, נמצא במכונית בה נהג אדם אחר באחד מרחובותיה של טירה. המשיב ישב ליד הנהג. ניידת משטרה נסעה מאחורי המכונית. אחד השוטרים בניידת כרז לכיוון המכונית בדרישה שתיעצר. הנהג לא עצר את הרכב והמשיך בנסיעה. בשלב מסוים עצר הנהג את המכונית. או אז יצא המשיב בריצה מן המכונית כשהוא אוחז בידו אקדח, כך לפי האמור בכתב האישום. אחד מן השוטרים רדף אחרי המשיב. במהלך הדברים השליך המשיב את האקדח. מדובר באקדח תשעה מ"מ עם מחסנית ובה שמונה כדורים.

3.

בדיון בבית המשפט המחוזי בבקשת המעצר הסכים פרקליטו של המשיב, כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. הדיון התמקד בשאלה האם ראוי להורות על שימוש בחלופת מעצר. בית המשפט החליט, כאמור, כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר. בהחלטה נאמר כי במקרים מעין המקרה בו מדובר ראוי להזמין תסקיר, אך מאחר שמדובר באדם שהינו עורך דין ושאין לו עבר פלילי, ניתן לאיין את המסוכנות על דרך קביעת "ערבויות כבדות". בית המשפט המחוזי הורה, אם כן, כי המשיב ישהה במעצר בית בבית הוריו בפיקוח של אחותו וגיסו, כי יחתום על התחייבות בסך 30,000 ש"ח ויפקיד 25,000 ש"ח. כמו כן נדרשו המפקחים לחתום על ערבויות. בנוסף הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ ונאסר על המשיב ליצור קשר עם מי מן המעורבים בפרשה.

4.

פרקליטת העוררת טוענת, כי נוכח העובדה שעסקינן בעבירות נשק ומאחר שהמשיב לא התייצב במשטרה לאחר האירוע אלא נעצר אך ביום 6.12.2011, לא היה מקום להורות על שחרור לחלופה. בא כוחו של המשיב טוען כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו. זאת, שכן מדובר באדם שאין לו עבר פלילי, הוא עורך דין לפי מקצועו ואין כל סיכון שיחזור לבצע עבירות. עוד נטען, כי הנהג של הרכב לא נעצר כלל על ידי המשטרה ולא הוגש נגדו כתב אישום.

5.

סבורני, כי במקרה הנוכחי ראוי היה להורות על מעצר עד תום ההליכים. לטעמי, הנקודה המכרעת נוגעת להימלטותו של המשיב מן המשטרה בעת האירוע ואי התייצבותו במשטרה במהלך תקופה של כשישה שבועות, עד למעצרו. עיון בחומר מלמד, כי אנשי משטרה עשו ניסיונות לא מעטים לאתר את המשיב. הם ביקרו בבית הוריו יותר מפעם אחת ומסרו להם שעל המשיב להתייצב במשטרה. אף על פי כן, המשיב נמנע מלהגיע למשטרה במשך שבועות. בסופו של דבר, הוא נעצר על סמך מידע מודיעיני. נוכח נתונים אלה, לא היה מקום להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר. אכן, למשיב אין עבר פלילי. ייתכן, כי אלמלא נמלט מהמקום בעת האירוע או אילו התייצב במשטרה תוך זמן קצר היה זה נכון וראוי לשחררו לחלופה. משאין הדברים כן, אין מנוס מקבלת הערר.

6.

אשר על כן, הנני מקבל את הערר, מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.