בש"פ 9241/08 עיסא אבו רוק נ. מדינת ישראל

עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971.

1.

המבקש הוא תושב רצועת עזה. ביום 23.8.2007 נעצר המבקש והובא לחקירת שירות הביטחון. ביום 18.9.2007 הוגש נגד המבקש כתב אישום בן ארבעה אישומים המייחס למבקש עבירות ביטחוניות ובכללן מגע עם סוכן חוץ; חברות בהתאחדות בלתי מותרת; קשירת קשר לביצוע פשע (רצח); מסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. לפי המתואר באישום הראשון, המבקש היה חבר חוליה בארגון הג'יהאד האסלאמי (להלן: הארגון ). לפי האישום השני, מסר המבקש לחבר הארגון ידיעות בדבר תנועות כוחות צה"ל באזור הגבול עם רצועת עזה. לפי האישום השלישי, לא הסכים המבקש למכור לחברי הארגון את ביתו ושאל את אחיו אם הוא מעוניין בכך, בידעו שכוונת חברי הארגון היא לחפור מנהרה לעבר גבול ישראל ולבצע פיגוע נגד חיילי צה"ל. לפי האישום הרביעי, הסכים המבקש לבקשת חבר הארגון לבצע תצפיות מגג ביתו לעבר כוחות צה"ל. המבקש לא הסכים שחבר הארגון יירה בטרקטור ישראלי אשר עבד קרוב לגדר בצד הישראלי של הגבול, וחבר הארגון עזב את המקום.

ביום 27.8.2008 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון בתיק דנן.

3.

לטענת סנגורו של המבקש, עיקר הראיות נגד המבקש הוא הודאתו במשטרה. הסנגור עותר למסירת פירוט החומר החוסה בצל תעודת החיסיון, מבלי לפגוע בחיסיון. כן עותר הסנגור לחשיפת כל החומר החסוי הקיים. לטענת הסנגור, הסרת החיסיון דרושה גם לשם ניהול משפט הזוטא, והוכחת טענות המבקש לגבי חקירתו. הסנגור עותר לקבל את הראיות המפורטות להלן: א. כל תיעוד בכתב, קולי או חזותי, המתעד את חקירתו בשב"כ ו/או על ידי מדובבים. המבקש טוען כי תיעוד כזה קיים, וזאת מתוך ניסיון קודם בתיקים דומים; ב. כל מזכר, אישור או תיעוד כלשהו מטעם המדובבים לגבי ניהול החקירה; ג. תיעוד המגעים בין חוקרי השב"כ למדובבים; ד. אישורים על ניהול פעולות מיוחדות בחקירה ו/או הפעלת לחץ בחקירה; ה. תנאי החזקת העצור בעת הדיבוב ותקופת החזקתו; ו. עברם הפלילי ו/או המשמעתי של המדובבים המעורבים בחקירת המבקש.

4.

לאחר דיון שהתקיים בפניי, אשר חלקו התנהל במעמד שני הצדדים וחלקו נערך במעמד צד אחד בו הוצג לי החומר החסוי קבעתי בהחלטתי מיום 10.12.08 כי:

"לאחר קבלת הבהרות באשר לחומר החסוי בדלתיים סגורות הנחיתי את המשיבה לבדיקה נוספת בנקודות מסוימות. תשובת המשיבה תינתן לבית המשפט בכתב (לאחר שנמסרו עיקרי הדברים בעל-פה). המבקש יוכל להגיב תוך 5 ימים לאחר מכן. על-פי העמדות שתתקבלנה יוחלט באשר להמשך הטיפול בתיק".

5.

בהודעת המשיבה בעקבות החלטתי זו נמסר כי הוחלט למסור לידי ההגנה שתי פראפרזות נוספות, אחת עניינה בידיעה לפיה אין המבקש קשור לפעילות צבאית, והשנייה עניינה התבטאותו של המבקש בפני אחר שאינו איש מרות כי החקירה קשה יותר מבעבר מכיוון שמופעל לחץ נפשי גדול יותר ושעות החקירה ארוכות יותר.

בתגובתו של בא-כוח המבקש להודעת המשיבה מבקש הסנגור כי ייחשף בפניו מיהו אותו "אחר שאינו איש מרות" בפניו התבטא המבקש על הקושי בחקירה. הסנגור ציין כי הוא מעוניין לזמן את אותו "אחר" לחקירה, גם במסגרת משפט הזוטא, לשם שפיכת אור נוסף על ההתבטאות, נסיבותיה ונסיבות החקירה. כמו כן מבקש הסנגור לקבל חומר המתייחס לטענתו של המבקש כי הופעלה נגדו אלימות פיזית על-ידי חוקרי השב"כ.

6.

סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

דהיינו, הסעיף מורה לבית המשפט לערוך איזון בגדרו יישקל מן העבר האחד הצורך בהגנה על בטחון המדינה ומן העבר השני האינטרס הפרטני של הנאשם, כמו גם האינטרס הציבורי בעשיית משפט צדק ומניעת עיוות דין לנאשם ובהבטחת אפשרותו של בית המשפט לרדת לחקר האמת. כאשר ישנה התנגשות בין שני אלו שומה על בית המשפט ליתן את הבכורה לאינטרס הציבורי שבעשיית משפט צדק ובניהול הליך הוגן. במצב דברים זה על המאשימה לקבל החלטה האם נכונה היא לחשוף את הראיה אם לאו, ואם החליטה שלא לחשוף את הראייה מוביל הדבר לזיכויו של הנאשם (ראו בש"פ 606/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.3.08)).

7.

לאחר ההבהרות שקיבלתי מבאת-כוח המשיבה בדיון שנערך בפניי, לאחר מסירת שתי הפראפרזות הנוספות לעיון המבקש בעקבות המלצתי, ולאחר שעיינתי בחומר החסוי טרם מתן החלטה זו, נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לבקשת הסנגור ולחשוף חומר או פרטים נוספים. החומר החסוי אינו מכיל חומרים התומכים בטענותיו של המבקש בדבר האלימות הפיזית שהופעלה נגדו, לטענתו, מלבד הפראפרזות והזכ"דים הגלויים שכבר נמסרו לבא-כוחו, ולפיכך אין חומר נוסף שניתן לחשוף בעניין זה. כמו כן לא ראיתי כי יש מקום לחשוף את זהותו של ה"אחר" שכן באיזון בין האינטרסים אני סבורה כי הצורך שלא לגלות פרט זה מטעמים שבביטחון המדינה עולה על הצורך בגילויו לשם עשיית צדק. יודגש בהקשר זה כי הודאותיו של המבקש ניתנו כולן במסגרת חקירות גלויות וכי המבקש יוכל, אם יחפוץ בכך, להעיד את חוקריו במסגרת משפט הזוטא.

לאור כל האמור אני סבורה כי הצורך שלא לגלות את החומר המצוי תחת תעודת החיסיון מטעמים שבביטחון המדינה עולה על הצורך בגילויו לשם עשיית צדק.

אשר על כן, העתירה נדחית.