פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9243/04
בפני:
כבוד השופט י' עדיאל
העורר:
יבגני פרסמן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בנצרת בב"ש 3086/04 מיום 13.10.04 שניתנה על-ידי כב' השופטת ג' (דה-ליאו)
לוי
תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי
תשס"ה (14.10.04)
בשם העורר: עו"ד עבד
אלמג'יד פאהום
בשם המשיבה: עו"ד ענת
חולתא
החלטה
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ג' (דה-ליאו) לוי) אשר קיבל ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום (אשר הורה לשחרר את העורר בתנאים), והורה על מעצרו של העורר עד ליום 19.10.04.
העורר נעצר ביום 12.10.04, לאחר שבחיפוש שנערך בביתו נתפסו סמים מסוכנים בכמות משמעותית. המשיבה ביקשה בבית משפט השלום להאריך את מעצרו של העורר למשך 10 ימים. בית משפט השלום קבע שאכן קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של העורר עלול להביא לשיבוש הליכי החקירה והמשפט ואף לסכן את ביטחון הציבור. למרות האמור, הורה בית משפט השלום על שחרורו של העורר בתנאים לאור נסיבותיו האישיות, שיתוף הפעולה המלא שלו עם רשויות החקירה והעובדה "כי לחשוד זה יש כל כך הרבה מה מהפסיד, אם ינסה לשבש את הליכי החקירה".
המשיבה ערערה על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי אשר קיבל, כאמור, את הערר והורה על מעצרו של העורר למשך 7 ימים. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על קיומן של ראיות הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו, על החשש לשיבוש מהלכי החקירה וכן על החשש לסיכון שלום הציבור. מכאן הערר שלפניי.
בא כוח העורר טוען בעיקר לעניין שיקוליו האישיים של העורר וסיכויי שיקומו. לדבריו, העורר עלה רק לאחרונה על דרך המלך מבחינת השתלבותו במקצועו בתחום המחשבים, והוא אף מבקש לעבור תהליך של גמילה מהסם. מעצרו של העורר עשוי, לפי הטענה, להביא לפיטוריו ולסכל את מאמצי השיקום. כוונתו הרצינית של העורר להשתקם עולה, לפי הטענה, גם משיתוף הפעולה שלו עם רשויות החקירה ומכך שהעורר סיפר לחוקים, מיוזמתו, על עבירות שביצע בעבר, שלחוקרי המשטרה לא הייתה כל ידיעה לגביהן.
חושש אני שבנסיבות המקרה אין מנוס מלדחות את הערר. כמות הסם המשמעותית שנתפסה בחזקתו של העורר, החשש לשיבוש מהלכי החקירה הנוספים שמבקשת המשטרה לבצע לפי המסמך שהוצג בפני (במעמד צד אחד), כמו גם עברו המכביד של העורר, מלמדים, בהצטברם יחדיו, שאין מנוס במקרה זה מלהאריך את מעצרו של העורר כפי שקבע בית המשפט המחוזי. אכן, המעצר עלול לפגוע בסיכויי השיקום של העורר. אולם, כאשר מדובר בעבירות סמים בכמויות משמעותיות שהוחזקו על ידי העורר, לכאורה, שלא לצריכה עצמית בלבד, אין מנוס מלהעדיף את האינטרס הציבורי שבמיצוי החקירה ובהבטחת ביטחונו של הציבור על פני האינטרס האישי של העורר, ודאי בשלב מוקדם זה, כאשר החקירה נמצאת בשלביה הראשונים.
הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשס"ה (14.10.2004).
ש ו פ ט