בש"פ 9245/02 יהושע לוי נ. מדינת ישראל

1.העורר הועמד לדין באשמת חבלה בכוונה מחמירה. בית המשפט המחוזי, כב' השופט צ' גורפינקל, שחרר את העורר בתנאים מגבילים ביניהם מעצר בית מוחלט. על כך הערר שלפנינו בו טוען העורר כי לא היה מקום להורות על מעצר בית מוחלט משום שאין ראיות לכאורה נגד העורר.

השופט קמא קבע, כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר העולות בעיקר מעדות המתלונן. העיון בחומר החקירה מצביע על כך כי המתלונן נדקר במהלך קטטה. הוא זיהה את העורר כדוקר. הוא הכיר אותו קודם לכן. הקטטה החלה בכך שהייתה מריבה בין המתלונן ואחר, שניהם נהגי משאיות בשוק הסיטונאי על רקע סכסוך בעניין משטחי-ירקות. בהמשך, הזעיק האחר לעזרתו שניים נוספים, שאחד מהם הוא העורר. הקטטה נמשכה כאשר בידי העורר ובידי השנים האחרים או אחד מהם, סכינים.

2.אין חולק כי המתלונן נפצע וסבל מחתכים וכי הוא דימם כתוצאה מהפציעה. עדות לכך באה מפי המתלונן, מפי בעל מוסך אליו הגיע המתלונן לאחר הקטטה, מפי המחסנאי, מר כהן, שראה את המתלונן עם כתם דם ומתיעוד רפואי מאוחר יותר שאישר את דבר הפציעה.

אכן, קיימות סתירות ותהיות כאלה ואחרות בין שתי העדויות שנגבו מפי המתלונן. כן עולים סימני שאלה לעניין השעה בה ארעה הקטטה והפציעה. אולם שלב זה של דיון במעצר עד תום ההליכים אינו השלב בו יש ליישב סתירות אלו, ועל בית המשפט שידון בעניין, לעשות כן. עיינתי בחומר החקירה ואף אני סבורה – כפי שסבר השופט קמא – כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר.

3.הקלות הבלתי נסבלת של שליפת סכינים כדי לישב סכסוכים של מה בכך, היא תת-תרבות שיש לעקור משורש ויש להרחיק מן החברה כל המעורב במעשים כאלה. יש להגן על החברה ויחידיה מנחת זרועם של אותם עבריינים אלימים, גם בשלב המעצר אם קיימים עילת מעצר, ראיות לכאורה ומסוכנות. כל אלה קיימים בענייננו.

4.בית המשפט המחוזי סבר כי חולשתן של הראיות לכאורה, אף שקיימות כאלה והעובדה שהנאשם השני המעורב בקטטה שוחרר בתנאים, מצדיקות שחרורו של העורר בתנאים.

5.נראה כי חסד עשה השופט קמא עם העורר ששחררו לחלופת מעצר. עתה בא העורר ומבקש להקל בתנאי חלופת המעצר. אינני סבורה שיש מקום לעשות כן.

6.התנאים שנקבעו בבית משפט קמא הולמים את נסיבות העניין ואת מסוכנותו של העורר ועל כן הערר נדחה.