בש"פ 9252/07 סאדר טראד אלעטאונה נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בכתב אישום ובו עשרים ושניים אישומים. בעשרים ואחד מהם מיוחסות לו עבירות בנשק. כתב האישום הוגש ביום 4.2.07, וביום 13.3.07 הורה בית המשפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים.

כחלוף שישה חודשים הגיש העורר לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, ובקשתו נדחתה ביום 16.9.07. בפני עררו של העורר על אותה החלטה.

2.

כאמור, בעשרים ואחד אישומים שבכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות רבות בנשק. אחד עשר מתוכם עניינם מכירה, קניה, החזקה ותיווך של כלי נשק מסוגים שונים. עשרה מהאישומים עניינם ברכישת או מכירת תחמושת לאקדח ולרובים. חלק מהמכירות בוצעו על פי הנטען לפלשתינאים תושבי השטחים.

במהלך הדיון בבקשת המעצר לא חלק העורר כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה ביחס למרבית האישומים. ואכן, עיון בחומר החקירה, ובעיקר בהודאותיו של העורר, מאשרים נתון זה ברמה משמעותית.

עילת המעצר מתבקשת בנסיבות אלו מאליה, וזאת נוכח ריבוי עבירות הנשק והמסוכנות הרבה המתבקשת מהצטברות המעשים הנטענים יחדיו. מתוך כך הורה בית המשפט קמא על מעצר העורר עד תום ההליכים.

בבקשתו לעיון חוזר במעצר טען הוא לנסיבות חדשות. האחת – שחרור בתנאי ערובה של נאשם אחר בעבירות נשק בשם רובי אטיאנו. השניה – התארכות ההליכים במשפט. השלישית – טענות העורר במשפט הזוטא לעניין קבילות הודאותיו, והכרסום שנוצר לטענתו בראיות הלכאוריות כתוצאה מכך.

טענותיו נדחו, ועל כך עורר הוא בערר זה.

3.

לא מצאתי מקום לטענות שבערר. בכתב האישום שהוגש נגד רובי אטיאנו חמישה אישומים, ובהם מיוחסות לו עבירות של מכירת כדורי אקדח לאחד בשם סעיד. מבלי להמעיט בחומרת אותם המעשים, קיים הבדל של ממש בין המיוחס לאותו רובי אטיאנו לבין המיוחס לעורר בעשרים ואחד אישומי עבירות הנשק המיוחסים לו.

העורר מואשם כאמור, בנוסף למכירת תחמושת, במעשים רבים של מכירת אקדחים ורובים, בעבירות קשר שקשר לעניינים אלו ובנסיונות שניסה לבצעם. חלק מלקוחותיו היו כאמור תושבי שטחים. אין מקום להשוואת עוצמת המסוכנות הנודעת מהעורר לעומת זו הנודעת מהנאשם האחר.

טענות העורר לעניין משפט הזוטא המתנהל על ידו ביחס לקבילות ראיותיו (פרשת התביעה טרם הסתיימה) אינן עולות כדי כרסום בתוקפן הלכאורי של הראיות להוכחת המיוחס לו. עסקינן לעת הזו בלכאוריות הראיות, וזו קמה גם ניצבה מתוך חומר החקירה ומתוך הודאותיו המפורטות.

ומכאן לטענתו הנוספת לעניין התמשכות ההליכים. כתב האישום הוגש כאמור ב-4.2.07, ועד כה התקיימו שתי ישיבות הוכחות בלבד. פרשת התביעה טרם הסתיימה ומועדי ההוכחות הבאים קבועים ל-6.12.07 ול-10.12.07. אכן, קצב התקדמות המשפט אינו מניח את הדעת, וראוי היה כי ייעשה מאמץ נוסף לקידום ההליכים.

עם זאת, נוכח עומס הדיונים הכבד שנתונה בה מערכת המשפט, איני מוצא כי בנסיבות העניין והעבירות הצדיקו הדברים בחינה מחודשת של החלטת המעצר עד תום ההליכים. מוסיף אני לכך את העבודה כי בחודש הקרוב קבועות שתי ישיבות נוספות לשמיעת ההוכחות, וניתן לצפות כי במהלכן תושלם פרשת התביעה ואפשר ותחל גם פרשת ההגנה.

4.

לא מצאתי איפוא מקום לשנות מהחלטת בית המשפט קמא, ולאור זאת אני דוחה את הערר.