בש"פ 9255/00 רוני בצלאל נ. מדינת ישראל

1.העורר הובא לדין, בבית המשפט המחוזי בירושלים, באשמת אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. על-פי הכתוב בכתב האישום החזיק העורר ברכבו סם מסוכן מסוג קנאביס במשקל של 6.48 קילוגרם. המדינה ביקשה לעצור אותו עד תום משפטו ובית המשפט נעתר לבקשה לאחר שקבע, כי החלופה המוצעת על-ידי העורר, אין בה די, שכן הימצאותו בביתו אינה מבטיחה כי לא ימשיך לבצע עבירות מן הסוג הזה. כנגד החלטה זו מכוון הערר.

העורר מציין, כי החלופה שהוצעה על-ידו בבית המשפט המחוזי הייתה חלופה אחרת, לאמור שישהה בית הוריו, להבדיל מביתו שלו, ובהשגחת אביו ואחותו. חלופה זו לא נבחנה לגופה על-ידי בית המשפט קמא, כך טוען העורר, ועל כן יש מקום לבטל את החלטתו.

נציג המדינה מבקש להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על מכונה. הוא מדגיש, כי על-פי הדברים שבאו במשפט עד כה, מסתבר כי העורר היה מצוי בבית הוריו לעתים מזומנות, גם כאשר הייתה לו כתובת מגורים אחרת בבניין סמוך לבית הוריו. העורר, כך מדגיש נציג המדינה, מעיד על עצמו כי הוא עושה שימוש בסמים מסוכנים מזה 7 שנים ועובדה היא שלא היה בכוחם של הוריו לפקח על מעשיו הרעים.

2.ואכן, אין בחלופה המוצעת, כדי להפיג את החשש מפני שחרורו של העורר. הלכה פסוקה היא, כי את שרשרת הפצת הסם המסוכן ראוי לגדוע בעודה באיבה וברגיל אין בהצרת צעדיו של מפיץ הסם כדי למנוע ממנו להמשיך במעשיו במקום הימצאו, בין אם יהיה זה ביתו שלו, ובין אם יהיה זה מקום מגורים אחר. מכל מקום, גם בחלופה המוצעת כיום מטעם העורר אין די.

התוצאה היא שהערר נדחה.

נ י תנה היום, ח' בטבת תשס"א (3/1/2001).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00092550. P03