בש"פ 927/22 יונתן מיקלוף נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי סמכויות אכיפה-מעצרים, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (השופט נ' סילמן ) אשר ניתנה ביום 31.1.2022 במ"ת 45153-10-21. במסגרת החלטה זו, נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים.

2.

באין עילה להטלת חיסיון על שמו של העורר, העורר יזוהה בהליך דנן לפי שמו: יונתן מיקלוף.

3.

ביום 19.10.2021 הוגש נגד העורר ואדם נוסף (להלן: נאשם 2 ) כתב אישום המייחס להם את העובדות והמעשים הבאים: העורר ונאשם 2 הם חברים אשר התגוררו יחדיו בדירה בעיר חדרה יחד עם ז', אחיו הקטין של נאשם 2 שהינו יליד שנת 2004 (להלן: הקטין ). ביום 1.10.2021 בשעה 17:45 נהג הקטין ברכב (להלן: הרכב ) באזור צומת חנה במהירות של 134 קמ"ש, העולה בהרבה על המהירות המותרת (כשעמו ברכב שני קטינים נוספים). באותו זמן ובאותו מקום הפעילה שוטרת (להלן: השוטרת ) מד מהירות לייזר במסגרת פעילות הפיקוח של משטרת התנועה. כאשר חלף הרכב על פני השוטרת ונקלט במד המהירות, החלה השוטרת בנסיעה בעקבות הרכב במטרה לעצרו. משהבחין הקטין בניידת הדולקת אחריו, החל להימלט מהשוטרת תוך שהוא מאיץ את נסיעתו (להלן: המרדף ). במהלך המרדף, עשו הקטין, העורר ונאשם 2 מעשים בכוונה להכשיל את תפיסתו של הקטין – וזאת בתיאום טלפוני תדיר בין הקטין ויושבי הרכב לבין העורר, נאשם 2 ומעורבים נוספים. במסגרת זאת, במהלך המרדף ביצע הקטין פעולות נהיגה מסוכנות רבות בתחומי העיר חדרה, ובהן: נהיגה במהירות מופרזת, חציית צמתים באור אדום, סטייה לשולי הכביש, חציית קו הפרדה רצוף ונסיעה בניגוד לכיוון התנועה – כל זאת, בשעה שהשוטרת דולקת אחריו ומסמנת לו לעצור. בד-בבד עם הימלטות הקטין, ולבקשתו, חסמו העורר ונאשם 2 יחד עם מעורבים נוספים את נתיב הנסיעה ברחוב הגיבורים בחדרה (להלן: מקום החסימה ) באמצעות עגלות אשפה כדי להפריע לשוטרת בנהיגתה וכדי למנוע את מעצרו של הקטין. העורר השליך למרכז הכביש במקום החסימה משטח עץ. בהמשך לכך, הרים העורר לבנת אבן גדולה ואחז אותה בידו. כשהגיעו הקטין והשוטרת לרחוב הגיבורים, התקרב העורר לנתיב הנסיעה והשליך בעוצמה את הלבנה לעבר הניידת בה נהגה השוטרת. כשהגיע הקטין למקום החסימה, גרר העורר את אחת מעגלות האשפה שהיו על הכביש כדי לאפשר לקטין לעבור, ולאחר מכן השליך אותה חזרה למרכז הכביש לכיוון הניידת. על אף חסימת הכביש, הצליחה הניידת לעבור בנתיב החסום והשוטרת המשיכה במרדף אחרי הקטין. בשלב מסוים הגיע הקטין שוב לרחוב הגיבורים והעורר השליך לבנת אבן נוספת על הניידת. לאחר מכן, המשיך המרדף ונאשם 2 הגיע עם רכבו שלו וניסה לחסום באמצעותו את ניידת המשטרה מספר פעמים ובמסגרת זו אף התנגש בצידה הימני של הניידת ובחזיתה של ניידת נוספת.

4.

על יסוד עובדות אלו הואשם העורר בעבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ) ; יידוי של אבן לעבר כלי תחבורה, עבירה לפי סעיף 332א(א) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 275א לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בזמן מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; וחבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין (להלן: ההליך העיקרי ).

5.

בד-בבד עם כתב האישום הוגשה נגד העורר ונאשם 2 בקשה למעצרם עד תום משפטם בהליך העיקרי. ביום 4.11.2021 הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וביקש להפנותו לבחינת חלופה למעצר באמצעות תסקיר שירות מבחן. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר.

6.

ביום 13.12.2021 הוגש תסקיר שירות מבחן. מהתסקיר עלה שהעורר בן 24 ונעדר עבר פלילי. שירות המבחן התרשם כי העורר מתקשה בקבלת סמכות ונוטה להתנהגות פורצת גבולות. כן התרשם השירות כי העורר הפנים חלק מדפוסיה הבעייתיים של חברה שולית עמה התרועע בנעוריו, אשר כוללים שימוש בחומרים ממכרים. להתרשמות שירות המבחן, הסתבכותו הנוכחית של העורר נבעה מהיגררות אחר הסובבים אותו ללא יכולת הפרדת עצמו וצרכיו מצרכי האחר, ללא מחשבה מקדימה ושיקול דעת בשל ואחראי – וזאת, כשברקע הצורך לרצות חברים ולחוות תחושת שייכות. כמו כן התרשם השירות כי על אף שהעורר נעדר עבר פלילי, אופי המעשים המיוחסים לו בכתב האישום – שכאמור מאומתים בראיות לכאורה – מלמד על דפוס התנהגות אלים. בהתאם לאמור, העריך השירות את רמת הסיכון להישנות התנהגות פוגענית דומה מצד העורר כבינונית. בהמשך, בחן שירות המבחן את המפקחים המוצעים, אביו ואחיו בן ה-25 של העורר. שירות המבחן העריך כי המפקחים אינם בעלי יכולת זיהוי מצבי סיכון פוטנציאליים הנשקפים מהעורר והסובבים אותו. עם זאת, צוין כי אביו של העורר הראה רצון להוות עבורו דמות סמכותית שמציבה גבולות; אולם להערכת שירות המבחן, מכיוון שהאב עובד שישה ימים בשבוע הוא לא יוכל לשאת בתפקיד הפיקוח לבדו. בנוגע לאח, קבע שירות המבחן כי זה אינו מתאים לשאת בתפקיד של מפקח – זאת, לאור גילו הצעיר והיותו משתמש בסמים. לאור האמור, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר או למעצרו בפיקוח אלקטרוני מחוץ לכלא.

7.

ביום 15.12.2021 הצהיר העורר כי אין בידו להציע חלופה נוספת, הסכים למעצרו עד תום ההליכים וביקש לשמור על זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר אם תימצא חלופה נוספת. בהתאם לאמור, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

8.

ביום 24.1.2022 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בה עתר לשחרורו לחלופת מעצר במסגרת עמותת "אכפת" בתל אביב. מדובר בעמותה שמשכנת דרי רחוב וצעירים בחלופת מעצר ואשר מספקת להם צרכים בסיסיים לצורך שיקומם. על פי מכתב קבלה מטעם העמותה שצורף לערר עולה כי העמותה משמשת חלופת מעצר לעצירים, אשר עומדים בתנאי הקבלה שלה, משנת 2016. עוד עולה מהמכתב כי המקום מרושת במצלמות אבטחה וכי מתבצעות בו בדיקות שתן. עוד עולה כי במסגרת החלופה מתקיימים הליכים שיקומיים אשר כוללים מפגשים אישיים וקבוצתיים, ליווי פסיכו-חינוכי ותכנים העשרתים. ביום 30.1.2022 נחקר מנהל העמותה המוצעת כחלופת מעצר. מחקירתו עלה, בין היתר, כי לא ניתן לשהות במקום בפיקוח אלקטרוני. המדינה התנגדה לבקשה לעיון חוזר והפנתה לכך ששני הנאשמים האחרים עצורים בפיקוח אלקטרוני, בעוד שחלופת המעצר המוצעת חסרת פיקוח אלקטרוני כאמור, אינה הרמטית ושוהים בה 20 אנשים אשר לא ידוע עליהם דבר, ובפרט אין כל מידע על מסוכנות שיכולה להישקף להם או מהם. זאת ועוד: המדינה ציינה בהתנגדותה לחלופה כי העמותה "אכפת" אינה מספקת ערבות כספית, ועל כן מידת האחריות של מנהליה ופעיליה ביחס לאפשרות הנאשמים להימלט מאימת הדין הינה שונה ממפקח אנושי רגיל.

9.

ביום 31.1.2022 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר. בהחלטתו קבע בית המשפט כי אינו סבור שדינו של העורר בהכרח להיעצר עד תום ההליכים אולם החלופה שהוצעה אינה מתאימה. בהקשר זה עמד בית המשפט על חומרת המעשים המיוחסים לעורר; על העובדה שביצע את המעשים בשל יחסי חברות ונוכחותו במקום; ועל המלצות שירות המבחן והתרשמותו שלעורר נטייה להיגררות וקושי בקבלת סמכות. עוד קבע בית המשפט כי מקום החלופה אינו נמצא מתאים שכן שוהים בו מספר גורמים ובהם, לכאורה, נאשמים בכתבי אישום אחרים; וכי העמותה "אכפת" אינה מפקחת ישירה על המשוחרר בערבות, אלא רק מחוייבת-דיווח, ואינה חותמת על ערבויות כספיות. לפיכך, נקבע כי שחרור למסגרת העמותה מצריך יכולת קבלת סמכות ויכולת ציות, אשר לא מאפיינות את העורר. זאת ועוד: נקבע שאף נטייתו של העורר להיגררות מעלה קושי לשחררו לחלופה בה עלולים לשהות גורמים שוליים רבים. כמו כן נקבע כי נסיבות האירוע וקווי אישיותו של העורר מחייבים חלופה איתנה המנטרלת השפעה אפשרית של גורמים שוליים. בהתאם לאמור, נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר; ומכאן הערר.

10.

לטענת העורר, שגה בית משפט קמא בהחלטתו שמיקום החלופה שהוצע אינו מתאים לשמש חלופת מעצר עבורו. בהקשר זה נטען כי העורר הוא צעיר ללא עבר פלילי אשר בטרם האירוע ניהל אורח חיים נורמטיבי ואשר הסתבכותו הנוכחית היא מעידה חד-פעמית שאינה מעידה על אופיו. לטענת העורר, שגה בית המשפט בהסתמכו על תסקיר שירות המבחן ממנו עלה שלעורר קושי בקבלת סמכות ובציות למציבי גבולות, שכן שירות המבחן הסתמך בהתרשמותו זאת על כך שהעורר נשר ממכינה ולא הסתדר במגורים משותפים עם אביו – דבר שלטענת העורר הוא טבעי לגילו ואינו מוביל למסקנה שהסיק שירות המבחן. עוד נטען שמסוכנותו של העורר הוערכה כבינונית בלבד. כמו כן, נטען כי שגה בית משפט קמא בהסתמכו על חומרת העבירה כשיקול נגד שחרור העורר לחלופה, שכן שיקול זה נבחן במסגרת בחינתה של עילת המעצר; ומכל מקום, מכתב האישום עולה מדובר באירוע ספונטני בו איש לא נפגע. זאת ועוד: העורר מדגיש כי המעורבים הנוספים בהליך העיקרי, נאשם 2 והקטין, הועברו זה מכבר למסגרת של פיקוח אלקטרוני מחוץ לכלא, ועל כן עיקרון השוויון מחייב את שחרורו של העורר. בנוסף לכך, נטען כי שגה בית משפט קמא בקבעו שלא ניתן לשחרר את העורר לחלופה במסגרת עמותת "אכפת" מכיוון ששוהים בה גורמים שוליים, שכן גם בבית המעצר שוהים גורמים שוליים, בשעה שעמותת "אכפת" מפקחת על התנהגותם של המשוחררים בערובה ומדווחת עליה לרשויות האמונות על אכיפת החוק. לבסוף, טוען העורר כי מקום החלופה הוא מקום מוכר, ידוע ומאושר על ידי בתי משפט שונים, וכי החלופה המוצעת עונה על הצורך להרחיק את העורר מסביבתו הטבעית ומספקת פיקוח עליו על ידי גורמים חיצוניים שאינם מחוייבים לו. בהקשר זה, הפנה העורר למספר החלטות שיפוטיות בהן שוחררו נאשמים לחלופת מעצר במסגרת עמותת "אכפת".

11.

מנגד, המדינה סומכת את ידיה על החלטתו של בית משפט קמא ועל נימוקיה.

12.

סבורני כי בנסיבות המקרה דנן מן הראוי לבחון את האפשרות לשחרר את העורר למסגרת של עמותת "אכפת" בתנאים של מעצר בית מלא, איסור יציאה מן הארץ, הפקדת דרכון, הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בסך של 30,000 ש"ח, הפקדת ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח, ובתנאים מגבילים נוספים אשר ייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. זאת, מאחר שהתנאים המגבילים כאמור יבטיחו פיקוח הדוק על מעשיו של העורר במסגרת העמותה.

13.

כאפשרות חלופית, סבורני כי מן הראוי לבחון את העברתו של העורר למעצר באזוק אלקטרוני בבית אביו עם הוספת מפקח שאינו בן משפחה של העורר – וגם זאת בתנאים של מעצר בית מלא, איסור יציאה מן הארץ, הפקדת דרכון, הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בסך של 30,000 ש"ח, הפקדת ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח, ובתנאים מגבילים נוספים אשר ייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.

14.

בחינה כאמור מתחייבת לנוכח עברו של העורר שהינו נקי מהרשעות; לנוכח עיקרון השוויון בין הנאשמים אשר עומדים לדין יחדיו בגין אותה פרשה; לאור החובה להבטיח לנאשם שטרם הורשע בדינו הגנה מרבית על חירותו בכפוף לצרכי ההליך הפלילי (ראו: סעיף 1(ב) לחוק המעצרים); וכן לאור עמדתו של בית משפט קמא עצמו, שכאמור הביע דעה כי דינו של העורר אינו בהכרח להיעצר עד לתום ההליכים.

15.

באשר לאפשרות להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן עדכני, בית משפט קמא יעשה כחוכמתו.

16.

הערר מתקבל אפוא, והתיק חוזר לבית המשפט המחוזי חיפה לבחינת החלופות כאמור לעיל – זאת, מבלי לטעת שום ציפיות אצל העורר.