בש"פ 9278/00 צבי ירקוני נ. מדינת ישראל

1.כתב האישום מייחס לשני העוררים, יחד עם אחר, הוא הנאשם הראשון באותו תיק, עבירה של אחזקת סם שלא לצריכה עצמית. הסם המסוכן מסוג הירואין נתפס בדירה בה היו מצויים השלושה, כשהוא מחולק ל24- מנות. השוטרים שמצאו את הסם במקום הציגו עצמם, קודם לכן, כלקוחות, ומן השיחה שניהלו עם הנאשם הראשון ניתן לכאורה ללמוד כי הוא סחר בסמים מסוכנים באותה דירה.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה בבית משפט השלום להורות על מעצרם של הנאשמים כולם עד סוף משפטם, והדיון בעניינם של העוררים הופרד מן הדיון בעניינו של הנאשם 1.

בית משפט השלום לא נעתר לבקשת המדינה, משבא לכלל מסקנה שהתשתית הראייתית העומדת לחובת העוררים בשלב זה הינה תשתית "דקה" וכי בכל מקרה נטלו העוררים אך חלק שולי בביצוע העבירה. כיוון שכך הורה על שחרורם בתנאי שלא יצאו מדירות מגוריהם, יפקידו סכום של 5,000 ש"ח כל אחד במזומן או בערבות בנקאית, וימציאו ערבות של צד שלישי.

2.על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר לאחר שהביא בחשבון את עברם הפלילי המכביד של שני העוררים, ולאחר שחלק על מסקנות בית משפט השלום בדבר משקלו של הבסיס הראייתי העומד לחובת העוררים. כיוון שכך הורה על מעצרם עד תום משפטם. כנגד החלטה זו מופנה הערר היום. העוררים חוזרים וטוענים כי עדויות השוטרים שהשקיפו על המתרחש בדירה מבעד לחרך דק בדלת הכניסה אינן ברורות, ואין בהן כדי לשלול את העדות הברורה של נאשם 1, שעל פיה הסם שהוחזק היה בבעלותו שלא בידיעת העוררים ושלא בהסכמתם. הם גם מצרפים היום, בהסכמת התביעה, תצלומים הבאים ללמד על הקושי לחזות במתרחש בדירה ממקום עומדם של השוטרים.

נציג המדינה מסכים כי התיאור שנתנו השוטרים בדבר המתרחש בדירה עובר לכניסתם אליה לא היה ברור, אך סבור כי הדבר מעיד דווקא על אמינות עדותם, ומבקש להותיר בעינה את החלטת בית המשפט המחוזי, ולחילופין, שלא להותיר בעינה את החלטת בית משפט השלום כפי שניתנה, כי אם, למירב, לבחון מחדש את החלופה המוצעת על ידי העוררים.

3.ואכן, נראה כי "עובי" הראיות הלכאוריות כאן כרוחב החרך שנפתח בדלת, מבעדה השקיפו השוטרים אל תוך הדירה, ואלה ייבחנו לגופם במשפט עצמו. בשלב זה ראוי להמיר את המעצר שנתבקש בחלופה אחרת.

החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת והתיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבואו בפניו ערב או ערבים שיהיו נכונים לפקח על תנועות העוררים, וערבותם תשמש גם להבטחת תנאי זה. יתר התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט יישארו בעינם. עד להחלטת בית משפט השלום, שתינתן בהקדם האפשרי, יישארו העוררים במעצר.