בש"פ 9278/11 שני ברכה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קאפח), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 27.10.2011 הוגש נגד העורר ונגד ארבעה נאשמים נוספים כתב אישום המייחס לנאשמים מעורבות בעסקאות סמים. לפי המסופר בכתב האישום, הרקע לעבירות המיוחסות לנאשמים הוא במעשיו של קצין צה"ל, אשר קשר קשר עם אדם בשם אבי שלום (להלן - שלום ) לסחור בסמים תפוסים, שנמצאו תחת משמורת של הקצין במסגרת תפקידו. לפי האישום הראשון, המייחס לעורר וליתר הנאשמים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, יצר שלום קשר עם העורר במטרה לסחור בסמים שירכוש שלום מהקצין. על פי האישום השלישי, ביום 21.9.2011 ביימו משטרת ישראל והמשטרה הצבאית החוקרת תרחיש של הברחת סמים לישראל. לפי המתואר, במסגרת הקשרים שנרקמו בין שלום לבין העורר, ניהלו השניים משא ומתן אודות מועד קבלת הסמים ומכירתם. כן נטען בכתב האישום כי העורר יצר קשר עם הנאשם 5, אוריאל מסטרוב, והציע לו לקנות סם מסוג חשיש במשקל 60 קילוגרמים . לפי המסופר, ניהל העורר משא ומתן עם הנאשם 5 בדבר המחיר בו יירכשו הסמים. העסקה האמורה, אשר כאמור בוימה על ידי המשטרה, לא יצאה אל הפועל. במסגרת אישום זה הואשם העורר בביצוע עבירה של ביצוע עסקה אחרת בסם מסוכן.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. יצוין, כי בא-כוחו של העורר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו. ביום 4.12.2011 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר. במסגרת התסקיר הומלץ על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בפיקוח הוריו וסבתו, ותוך שילובו בקבוצת פיקוח של שירות המבחן. ביום 6.12.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

4.

לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כפי שצוין, בא-כוחו של העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר. עבירות מסוג זה מקימות עילה למעצר עד תום ההליכים. השימוש בחלופת מעצר בנסיבות העניין, ייעשה רק בנסיבות חריגות. אינני סבור כי במקרה דנא יש הצדקה לחרוג מן הכלל. זאת, נוכח העובדה כי כתב האישום מייחס לעורר מעורבות בעסקת סמים בהיקף משמעותי ביותר. כזכור, לפי כתב האישום ניהל העורר מגעים למכור לאדם אחר 60 קילוגרמים של סם מסוג חשיש. בכך יש כדי להצדיק את מעצרו. ער אני לכך כי לעורר אין כל עבר פלילי ולכך ששיתף פעולה עם המשטרה במסגרת חקירתו. ואולם, בנסיבות העניין אין בנתונים אלה כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר. בא-כוחו של העורר טען בפניי כי נתון נוסף הפועל לטובת העורר הוא שחרורו ממעצר של הנאשם 4, המואשם אף הוא בביצוע עסקאות סמים במסגרת כתב האישום. ואולם, כתב האישום מייחס לנאשם 4 עבירות סמים בהיקף קטן באופן משמעותי מזה המיוחס לעורר. משכך, גם בנתון זה אין כדי להצדיק שינוי מהחלטת בית המשפט המחוזי.

5.

סיכומם של דברים הוא כי הערר נדחה.