בש"פ 9280/08 מנואל טורוסיאן נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מ' יפרח) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

נגד העורר

הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר – העובד כמשכיר כיסאות בחוף געש, ואחיו – העובד כמציל בחוף זה, השתוללו מספר פעמים בפונדק הנמצא במגרש החניה של חוף הים לאחר שהמזון אשר הזמינו התעכב. משכך, הורה מר רוני מזרחי, המשמש כאחד ממנהלי הפונדק (להלן: המתלונן ) לעובדיו להימנע מלספק מזון לעורר ולאחיו, עד אשר מנהלו הנוסף של הפונדק יבהיר להם את כללי ההתנהגות במקום. בשעות הערב של יום 13.9.2008, הגיע העורר לפונדק והזמין אוכל עבור אחיו, אולם המתלונן הבהיר לו כי לנוכח התנהגותם שלו ושל אחיו אין בכוונתו להכין עבורם אוכל. זמן קצר לאחר מכן חזרו העורר ואחיו לפונדק. אחיו של העורר דחף את המתלונן למטבח, הכה בפניו, הפילו ארצה והמשיך לחבוט בו ולבעוט בחוזקה בפניו. העורר, אשר עמד לצד אחיו, תקף באגרופו עובד פונדק נוסף בשם הדר מזור (להלן: הדר ), וכשהצליחו העובדים במקום להרחיק את אחיו של העורר מהמתלונן, ברחו שניהם מן הפונדק. המתלונן הובהל לבית החולים, שם אובחנו אצלו פגיעות קשות בארובת עין ימין, הכוללות שבר בכל קירות ארובת העין, בלט תקרת הארובה לחלל המוח וכניסת אויר למוח, וכן חשד לכליאת תוכן הארובה בשבר ברצפת הארובה.

3.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום

ההליכים

נגדו. בית המשפט קבע כי הונחה התשתית הנדרשת לשם ייחוס לעורר ולאחיו חבירה יחד לביצוע המעשים המיוחסים להם, ומצא כי חומר הראיות מלמד על קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר אשר בכוחן להרשיע את העורר בעבירות המיוחסות לו. לנוכח האמור, בית המשפט קבע כי קמה עילת מעצר נגד העורר – היא עילת המסוכנות, הנלמדת מנסיבות האירוע המצביעות על היעדר שליטה עצמית מצד העורר והליכתו לפונדק לשם "חיסול חשבונות". עוד ציין בית המשפט את העובדה כי העורר נדרש לחקירה על-ידי המשטרה, אולם הוא לא אותר ונמנע מלהתייצב לחקירה משך כחודש ימים. משכך, בית המשפט הסיק כי קיים סיכון לפיו שחרורו של העורר יביא להימלטותו מאימת הדין, חשש המתעצם נוכח עבירת הפרת הוראה חוקית בה הורשע בשנת 2005. בית המשפט הורה, אפוא, על מעצרו של העורר עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו. דיון בתסקיר המעצר נקבע ליום 26.11.2008.

3.

בערר שלפניי טוען בא כוח העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי העורר ואחיו שבו אל הפונדק על מנת "לסגור חשבונות", אף שהדבר לא נטען על ידי הצדדים, ובאופן אשר אינו משקף את אשר אירע. כן טוען בא כוח העורר כי בית המשפט המחוזי התעלם מן הסתירות אשר עולות בין חומר החקירה לבין הנטען בכתב האישום, ומפרט כי העורר ואחיו לא נעזרו זה בזה בתגרותיהם. מוסיף בא כוח העורר וטוען כי טעה בית המשפט משהכשיר את טענת המשיבה לעניין תקיפתו לכאורה של הדר, מבלי שתקיפה זו גובתה בכל תעודה רפואית או סימני אלימות. לטענת בא כוח העורר, חברתו של הדר אשר נכחה באירוע כלל לא מצאה לנכון לציין כי חברהּ הותקף, עובדה המפריכה את מעשיו הלכאוריים של העורר. עוד טוען בא כוח העורר כי טעה בית המשפט בראותו את העורר ואת אחיו כמקשה אחת לעניין המעשים המיוחסים להם, שכן עמידתו של העורר ליד אחיו בשעת תקיפת המתלונן אינה עולה כדי ביצוע בצוותא. בסוף דבריו מפנה בא כוח העורר לעובדה כי אחיו של העורר – לו מיוחס חלק נכבד יותר בתקיפתו לכאורה של המתלונן – שוחרר לחלופת מעצר. כן מצביע הוא על גילו הצעיר של העורר ועל מחלת הסכיזופרניה ממנה הוא סובל, עובדות מהן התעלם, לדבריו, בית המשפט המחוזי. בא כוח העורר מבקש, אפוא, כי העורר ישוחרר, וככל שימצא בית המשפט לנכון להורות על עריכת תסקיר בעניינו, ייערך הוא לאחר שחרור העורר לחלופת מעצר.

4.

בא כוח המדינה מתנגד לשחרור העורר לחלופת מעצר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן. לטענתו, ישנם עדי ראיה לתקיפה שביצע ולאירועים שקדמו לה, ואין מקום להפריד בין נתינת האגרוף על ידו לבין הבעיטות שניתנו על ידי אחיו – שכן בסכסוך משותף עסקינן. כן מצביע בא כוח המדינה על אי התייצבותו של העורר לחקירה אליה זומן. בא כוח המדינה טוען כי מצבו הנפשי של העורר ועברו הפלילי הם נושאים הדרושים בירור באמצעות תסקיר, אולם החשש מפני שיבוש ההליך אינו מאפשר את שחרורו עד לקבלתו של התסקיר.

5.

לאחר שעיינתי בערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הערר להידחות. בכל האמור לגבי טענת בא כוח העורר נגד האשמת העורר כמבצע בצוותא, אף שברי כי חלקו קטן משל אחיו בביצוע העבירות הנטענות בכתב האישום, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי, אשר מצא כי ישנן ראיות לכאורה נגד העורר אשר כוחן עימן להרשיעו בעבירות המיוחסות לו. מסקנתו של בית המשפט התבססה על חומר הראיות שבתיק החקירה – בכלל זה הודעת המתלונן והודעותיהם של אנשים נוספים אשר נכחו בפונדק בעת קרות האירוע, ופשיטא כי אין אנו מצויים בשלב הערכת מהימנות העדים. מכל מקום, ככל שיש לבא כוח העורר טענות הנוגעות לתשתית העובדתית – יוכל הוא להעלותן בפני הערכאה הדיונית.

אשר לטענת בא כוח העורר והפנייתו להחלטת בית המשפט המחוזי – במסגרתה שוחרר אחי העורר לחלופת מעצר בבית אביו, אף שחלקו בביצוע העבירות לכאורה נכבד משל העורר – אכן הגיונה בצידה. ואולם, שלא כבעניינו של העורר, החלטת בית המשפט המחוזי בעניין אחיו כבר נסמכה בתסקיר המצביע על היעדר מסוכנות מצדו. יתרה מכך, לחובת העורר עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות של פציעה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירות סמים והפרת הוראה חוקית. בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי לא היה מקום לבקש תסקיר בעניינו של העורר, ולהשקפתי אין לומר כי החלטתו של בית המשפט המחוזי להותיר את העורר במעצר עד לקבלת התסקיר בעניינו הינה בלתי סבירה.

6.

על אף האמור, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי לנוכח חלקו הפחוּת של העורר בביצוע העבירות לכאורה, ולאור שחרור אחיו למעצר בית כאמור ומחלת הסכיזופרניה ממנה הוא סובל, אין זה בלתי סביר להניח כי שירות המבחן ימליץ בסופו של דבר על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. משכך, טוב יעשה שירות המבחן אם יקדים להגיש לבית המשפט את התסקיר בעניינו של העורר, ומשיוגש התסקיר האמור, יקיים בית המשפט המחוזי דיון בעניינו של העורר מוקדם ככל האפשר בהתחשב ביומנו של בית המשפט.

הערר, אפוא, נדחה.