בש"פ 9282/10 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונחת בפניי בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 24.12.2010 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 43150-03-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע מספר עבירות מין במשפחה בידי אחראי על חסר ישע והתעללות בקטין או בחסר ישע. המשיב היה בן זוגה של אם המתלוננת והתגורר עם השתיים משך תקופה. מסעיף האישום הראשון עולה כי סמוך לשנת 2003, בחודשי הקיץ, נכנס המשיב לחדרה של המתלוננת – קטינה ילידת 1992, כשהוא לבוש בחולצה ובתחתונים. המשיב נשכב מאחורי הקטינה וחיבקה מאחור, הכניס את ידו מתחת לחולצתה ונגע בחזה. זאת, לשם גירוי וסיפוק מיני. בכך עבר המשיב לפי הנטען עבירת מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע, לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות 345(ב)(1) בנסיבות 345(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן 'חוק העונשין'). סעיף האישום השני מייחס למשיב ביצוע מעשה סדום בקטינה בת משפחה. עולה כי בהיות הקטינה בכיתה ה' או ו', שבה היא מבית הספר עת המשיב שהה בבית. המשיב בדק ביומנה של הקטינה רישומים אודות שיעורי הבית וגילה כי הללו אינם בנמצא. הוא אמר לקטינה שיספר לאימה על כך והיא בכתה וביקשה ממנו שלא יעשה כן. המשיב הסכים ובתנאי שהקטינה תמצוץ את איבר מינו בתמורה. הוא נשכב על מיטתה של הקטינה, הוריד את תחתוניו, השיב את הקטינה על רגליו, הוריד את ראשה לכיוון איבר מינו ואמר לה: "תחשבי שזה סוכרייה". הקטינה החלה לנשק את איבר מינו של המשיב ולמצוץ אותו, תוך שהאחרון מחדיר את איבר מינו לפיה. מעת לעת, היא ניסתה להרים את ראשה אך המשיב אחז את ראשה והורידו כלפי מטה. לאחר מכן, אמר המשיב לקטינה שאסור לה לספר על הדבר לאיש "וזאת משום שבכתה". בכך, עבר המשיב על פי הנטען עבירה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין. בהזדמנות אחרת, על פי סעיף האישום השלישי , כאשר הקטינה הייתה בכיתה ו', נישק המשיב אותה בצווארה בסלון דירתם לשם גירוי וסיפוק מיני. בכך עבר המשיב כנטען עבירת מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע – בניגוד לסעיף 351(ג)(2) בנסיבות 345(ב)(1) בנסיבות 345(א)(1) לחוק העונשין. סעיף האישום הרביעי מתאר כיצד המשיב נכנס בשעות הבוקר המוקדמות לחדרה של הקטינה, אז תלמידת כיתה ו', בעודה ישנה. הוא הוריד את תחתוניה ונישק את איבר מינה עם לשונו ושפתיו משך מספר דקות. בכך עבר המשיב לפי הנטען עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות 345(ב)(1) בנסיבות 345(א)(1) לחוק העונשין. סעיף האישום החמישי מגולל מסכת מעשי התעללות, אשר חזרו על עצמם סמוך לשנת 2004. עולה כי המשיב פיזר אורז על יריעת עיתון והורה לקטינה לשבת על האורז בברכיים כפופות למשך 40 דקות. כמו כן, נהג המשיב "לבחון" את הקטינה בשאלות שונות ומשלא ידעה את התשובה להן – הורה לה לבצע בגין כל טעות 50 כפיפות בטן. מעשים אלה, המהווים התעללות גופנית ונפשית בקטינה עליה המשיב היה אחראי, חזרו ונשנו 3-4 פעמים בחודש. בכך עבר המשיב כנטען עבירה לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. לאחר הגשתם של תסקיר שירות מבחן ותסקיר משלים, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתאריך 24.05.2010 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ראו מ"ת 43154-03-10 מפי כבוד השופטת ט' חימוביץ').

3.

לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב מלמדות על מסוכנותו כלפי ציבור הנשים ככלל והמתלוננת בפרט. כן הפנתה המבקשת לתסקירי המעצר וציינה שהעיכוב בשמיעת משפטו של המשיב נבע גם בשל הסדרת ייצוגו. הסנגור טען שהמעשים המיוחסים למשיב אינם מלמדים על מסוכנות גבוהה, שנושא הייצוג הוסדר בתוך חודשיים וכי המשפט קבוע לשמיעת ראיות בתאריכים 23.12.2010 ו-30.12.2010 וככל הנראה מועדים אלה יתבטלו עקב שביתת הפרקליטות.

4.

הרחבתי בתיאור העובדות המפורטות בכתב האישום על מנת להדגיש כי טמונה בעובדות אלה, שהוכחו לכאורה, מסוכנות גבוהה מצדו של המשיב. הוא התנהג כלפי הקטינה – שהינה בתה של מי שהייתה בת זוגו באותה העת – בהיותה כבת 11-12 כמעיין חפץ לסיפוקו האישי. יתרה מכך, שירות המבחן, אשר ערך שני תסקירי מעצר בעניינו של המשיב, העריך שהלה בעל "רמת סיכון לחזרה להתנהגות פורצת גבולות" והוסיף "אנו בספק בדבר יכולתה של חלופה כלשהי לצמצם את רמת הסיכון במקרה זה". הן עובדות כתב האישום והן המלצת שירות המבחן מדברות בעד עצמן, בקול צלול ומתריע.

באשר לקצב שמיעת המשפט, צודק סנגורו של המשיב בטענתו לפיה אין זה ברור האם המועדים שנקבעו יתקיימו כסדרם. ברם, אין להתעלם מכך שהסדרת הייצוג ארכה חודשיים, שבאו על חשבון תקופת המעצר בת 9 החודשים. יש לזכור כי מדובר בהארכת מעצר ראשונה. בנסיבות אלה, דעתי היא כי יש להיעתר לבקשת המדינה. היה אם מועדי ההוכחות שנקבעו יתבטלו בשל שביתת הפרקליטות, כי אז על בית המשפט המחוזי לקבוע בהקדם מועדים נוספים לשמיעת הראיות בתוך תקופת הארכת המעצר כתוצאה ממתן החלטה זו.

5.

הבקשה מתקבלת. הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 24.12.2010 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 43150-03-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.