בש"פ 9283/99 יונתן בוטח, עו"ד נ. לשכת עורכי הדין ועד מחוז ת"א

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין, אשר גזר על המבקש עונש השעיה בעקבות הרשעתו הפלילית.

האורכה המבוקשת היא לשנים-עשר יום, והיא מנומקת בטעות בחוק - המבקש סבר שלרשותו ארבעים וחמישה יום להגשת הערעור, ואילו החוק קובע שלושים יום בלבד, וכן בנסיבות שונות שגרמו לעיכוב, כגון: תיוק פסק הדין נשוא הערעור במקום מוטעה, קושי בהשגת עותק אחר, ונסיבות אישיות שונות. כן נטען כי הערעור מעלה שאלות משפטיות, וחשיבותו למבקש רבה.

בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי הדין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), התשמ"ט1988-, נדרש טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור.

הלכה היא, כי בדרך כלל אין טעות בחוק מהווה טעם מיוחד להארכת המועד, אך "אין זה דין ולא יעבור" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמוד 893).

במקרה זה מצטברים הן טעותו של המבקש באשר למועד שנקבע בחוק, הן טעות משרדית בתיוק פסק הדין, הן קושי בהשגת עותק אחר שלו, והן נסיבות אישיות מיוחדות כמפורט בתצהיר.

על אלה נוספת העובדה שפסק הדין מתייחס לשאלת הקלון בעבירה בה הורשע המבקש, ולפיכך השפעתו על המבקש ועל עתידו רבה ביותר.

נוכח כל האמור, אני מאריכה את המועד להגשת הערעור, ומאפשרת הגשתו תוך חמישה-עשר יום מהמצאת החלטה זו.