בש"פ 9295/02 דרור זבולונוב נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט השלום בפתח-תקוה, המייחס לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג הירואין, עבירות לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג–1973, בגין שתי מכירות של סם לסוכן משטרתי. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בעת מעצרו היה העורר נתון לפיקוח שירות המבחן ובמהלך ביצוען של עבודות של"צ, שנגזרו עליו על-ידי בית משפט השלום בראשון-לציון בת.פ. 1886/00. בתיק זה העדיף בית המשפט את ההיבט השיקומי, ומטעם זה אף שינה החלטה קודמת בה נגזר על העורר עונש של מאסר בפועל.

בית משפט השלום בפתח-תקוה (השופטת מ' נד"ב) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום. עוד קבע כי חזקת המסוכנות לא נסתרה, ואין מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר, וזאת בהתחשב בעברו הפלילי המכביד, בעובדה שבזמן שנעצר היה נתון לפיקוח שירות המבחן והיה תלוי נגדו מאסר מותנה, ובעובדה שהפר את האמון שניתן בו על-ידי בית המשפט בת.פ. 1886/00. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט המחוזי (השופט צ' גורפינקל) דחה את הערר, בהתבססו על הטעמים שהוצגו בהחלטת בית משפט השלום. על החלטה זו הוגש הערר המונח בפניי.

בערר שלפניי עשתה באת-כוחו של העורר כל מאמץ לשכנעני כי העורר היה בעיצומם של הליכי שיקום, וכי יש להתחשב במצב בריאותו הקשה ובמצבו הנפשי ולתת לשירות המבחן לקיים את התכנית השיקומית שבה החל.

בהחלטתי מיום 10.11.02 הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר, בו ינקוט עמדה בשאלה האם יש חלופת מעצר מתאימה בנסיבות עניינו של העורר. בתסקיר המעצר הוצגו שתי חלופות, האחת, מעצר בבית אמו של העורר, והאחרת, מעצר בבית מעסיקו של העורר בעבר. שירות המבחן שלל את החלופה הראשונה בקביעה כי אמו של העורר תתקשה לפקח עליו, לאור העובדה שהסתירה, גם משירות המבחן, את דבר מעצרו של העורר. לגבי החלופה השניה התרשם שירות המבחן כי מדובר בחלופה רצינית, עם זאת נקבע כי חלופה זו אינה יכולה לתת מענה הולם בכל שעות היממה. עוד נקבע בתסקיר כי בשל אופי העבירה מתקשה שירות המבחן להעריך את מידת הפיקוח הנדרשת בחלופת מעצר.

שקלתי את האמור בתסקיר המעצר, ואת התגובות לתסקיר שנמסרו על-ידי הצדדים, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. שירות המבחן הציג את החלופות האפשריות, אך לא מצאתי כי יש בהן תחליף הולם, אשר ישיג את תכלית המעצר. העורר הוא אדם מסוכן ועברו הפלילי המכביד מעיד על כך. העבירות שבגינן נעצר בוצעו בעת שהעורר היה נתון בפיקוח של שירות המבחן, ובעיצומם של הליכים שנועדו ליתן לו הזדמנות להתנתק מהעבריינות. איני רואה כי יש בחלופות האמורות כדי להשיג את תכליות המעצר.

אשר על כן הערר נדחה.