פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9295/07
בפני:
כבוד השופט י' אלון
העורר:
דמיטרי גרקין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ב"ש 93527/07 שניתנה
ביום 28.10.07 ע"י כבוד השופט ג' נויטל
תאריך הישיבה:
א' בכסלו התשס"ח (11.11.07)
בשם העורר:
עו"ד חיים ארבל
בשם המשיבה:
עו"ד זיו אריאלי
החלטה
העורר הואשם בבית משפט השלום בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. משלא התייצב לדין ומאמצי איתורו עלו בתוהו, ביקשה המאשימה למחוק את האישום – והאישום נמחק. כחלוף זמן איתרו החוקרים את העורר בטלפון ויצרו קשר גם עם עורך דינו. העורר נתבקש לסור ליחידה החוקרת, אולם שב ונעלם. הכתובת שנמסרה על ידו טלפונית נתבררה כלא נכונה.
בעקבות זאת פנתה התביעה לבית משפט השלום בבקשה להוצאת צו מעצר, תוך הסכמה לשחרורו ממעצרו בתנאי של התחיבות להתיצב במשטרה או בבית המשפט, על פי זימון, ובהפקדת ערובה כספית. בית משפט השלום נעתר לבקשה.
העורר ערר על כך לבית המשפט המחוזי. הערר נדחה, אולם בית המשפט המחוזי קבע כי על העורר להתיצב תוך שלושה ימים בתחנת המשטרה ולהפקיד ערובה בסכום 6,000 ש"ח להבטחת התיצבותו למשפטו.
עתה עורר הוא בפני על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענת ב"כ העורר, לא היה מקום להורות על מעצרו ועל תנאי השחרור האמורים בערובה, שכן כתב האישום המקורי (שנמחק) לא הומצא לו כלל.
דין הערר להידחות. ב"כ המדינה הציג במהלך הדיון בערר תרשומת ענפה של חוקרי המשטרה המתעדת את מהלכי ההתחמקות השיטתיים בהם מנסה העורר להתחמק מקבלת זימונים לחקירה ולמשפט. מתרשומות אלה עולה, כי הוא מסר טלפונית כתובות מגורים שאינו גר בהן כלל, חלקם בבניינים נטושים, חלקם במקום מגורים של אנשים אחרים.
בנסיבות אלה, תנאי השחרור והערבות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא נוטים במובהק דווקא לקולא.
לא מצאתי איפוא כל ממש בערר, ואני מחליט לדחותו.
ניתנה היום, ג' בכסלו התשס"ח
(13.11.2007).
ש
ו פ ט