בש"פ 9295/12 אייזנברג טטיאנה נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' סטולר) בעמ"י 42062-12-12 מיום 21.12.2012, במסגרתה קיבל בית המשפט את עררה של המשיבה על החלטת בית משפט השלום מיום 20.12.2012 והורה על מעצרה של המבקשת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

עיקרי העובדות

2.

נגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה שני אישומים בעבירות של תקיפה,

איומים, היזק לרכוש במזיד, ושימוש בכוח באיומים כדי למנוע מעצר. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 1.1.2012 בשעה 02:00, הניפה המבקשת סכין מטבח בבית הוריה, השליכה אותו על הכיסא בחוזקה וגרמה לסדיקתו. בהמשך, לאחר שהגיעו שוטרים למקום וביקשו לעכב את המבקשת, סירבה לקום וביקשה מהשוטרים ללכת בטענה שהיא רוצה לישון. בהמשך, משהודע לה על מעצרה

החלה להשתולל, בעטה בשוטרים והתנגדה למעצר. עוד נטען בכתב האישום כי ביום 8.11.2012, על רקע סירובה של האם לאפשר למבקשת לאכול את אשר בישלה, החלה המבקשת לקלל את אמה, ירקה עליה, ומשלא חדלה לעשות כן השליכה האם לעברה ערכת איפור. המבקשת נטלה לידה גרזן, הניפה אותו לכיוונה של האם אך נבלמה על-ידי אביה.

3.

חוות דעת פסיכיאטרית קבעה כי המבקשת כשירה לעמוד לדין. המבקשת הורשעה במיוחס לה בכתב האישום על-פי הודאתה, והיא ממתינה לגזר דינה. מועד הטיעונים לעונש נקבע ליום 29.1.2013.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקשת עד תום ההליכים. בית משפט השלום הורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן. בתסקיר המעצר הראשון מיום 4.12.2012, נאמרו דברים בקשר עם חוות הדעת הפסיכיאטרית, לא אחזור עליהם. שירות המבחן ציין כי קיימת מצד המבקשת מסוכנות גבוהה הנובעת מרמה נמוכה של יכולת שליטה בדחפים בשילוב עם מאפייני אישיותה. עוד ציין שירות המבחן כי המבקשת נטתה לצרוך בתדירות משתנה אלכוהול וסמי רחוב. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להמשך התנהגות אלימה בתוך ומחוץ למשפחה, ועל כן נקבע כי חלופת המעצר צריכה לכלול הליך שיקומי מעמיק, טיפול פסיכיאטרי והעמקת אבחון סביב שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים.

5.

בתסקיר המשלים מיום 17.12.2012, נבחנה אפשרות שחרורה של המבקשת לחלופת מעצר בבית קרובת משפחה. שירות המבחן המליץ כי במידה והמבקשת תתחייב בבית המשפט לשיתוף פעולה מלא עם ניסיון לשלבה בתוכנית טיפולית, תשוחרר לחלופת המעצר המוצעת.

6.

ביום 20.12.2012 קבע בית משפט השלום כי ניתן לשחרר את המבקשת ל"מעצר בית" מלא בבית קרובי משפחתה, ותחת פיקוחם של שלושה מפקחים, בהם אביה. בית המשפט מנה בשיקוליו את התרשמותו מן המפקחים, את היותה של המבקשת במעצר החל מיום 8.11.2012 ואת הודאתה בכתב האישום המתוקן.

7.

המדינה עררה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט עמד על כך שעל-פי חוות הדעת הפסיכיאטרית נשקפת מסוכנות גבוהה מהמבקשת, ועל כן קבע כי לא ניתן לשחררה לחלופת המעצר המוצעת. בית המשפט בחן את עברה של המבקשת, הכולל תקיפה של בני משפחתה, ועל כן נקבע כי לא ניתן לסמוך על האב כמפקח, משום שאין לו מרות על המבקשת. נקבע כי לאור עברה של המבקשת אין כל ערובה שלא תפעל באופן אלים כלפי המפקחים. על כן, קיבל בית המשפט את הערר והורה על מעצר המבקשת עד תום ההליכים, תוך שציין כי פתרון כולל למצבה של המבקשת יש למצוא במסגרת גזר הדין.

תמצית נימוקי הבקשה

8.

לטענת המבקשת, העובדה שבית המשפט המחוזי שינה את החלטת בית משפט השלום מלמדת כי עניינה מצריך בירור נוסף. עוד טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט המחוזי סוטה מעמדת שירות המבחן אשר המליץ לשחררה לחלופת המעצר. המבקשת מוסיפה וטוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי מתבססת בעיקרה על חוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר נסמכת בין היתר על אבחנות שנעשו למבקשת לפני שנים רבות. עוד טוענת המבקשת כי מסוכנותה אינה כלפי כולי עלמא, אלא כלפי אמה בלבד, שהייתה מושא התקיפה בשני האישומים. לטענת המבקשת החלופה שהוצעה היא ראויה והרמטית, וחששו של בית המשפט שמא תפגע המבקשת במפקחים אינו מבוסס. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי לא התחשב בכך שהיא הודתה במיוחס לה ולקחה אחריות על מעשיה. בנסיבות אלה, מבקשת המבקשת להורות על שחרורה בתנאים שנקבעו על-ידי בית משפט השלום.

דיון והכרעה

9.

עיינתי בטענות המבקשת, ולא מצאתי כי הן מגלות עילה מספקת לבירור עניינה בפני ערכאה שיפוטית שלישית, שכן לא עולות מהן שאלות משפטיות או ציבוריות החורגות מעניינה הפרטי של המבקשת. עניינה של המבקשת נדון בפני שתי ערכאות כמתחייב, ובקשתה אינה מצביעה על השלכות רוחב כלשהן, אלא תחומה לנסיבותיה הקונקרטיות. כמו כן, לא ניתן להצביע על קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות הידרשות נוספת לעניינה של המבקשת (בש"פ 2756/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011)). החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת הן על חוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה בעניינה של המבקשת, הן על עברה של המבקשת הכולל תקיפות של בני משפחתה. כמו כן, הגם שתסקיר שירות המבחן המליץ בסופו של דבר על שחרור לחלופה, הוא איננו חד-משמעי, ולבטיו של שירות המבחן עולים בבירור מתסקיר המעצר הראשון שנערך בעניינה. מכל מקום, על אף חשיבותו של תסקיר המבחן, מדובר בכלי עזר בלבד, ובית המשפט אינו כבול בהמלצותיו (ראו: בש"פ 3940/11 מדינת ישראל נ' בוקובזה (לא פורסם, 25.5.2011)). בית המשפט המחוזי נימק בפירוט מדוע אין בחלופה המוצעת כדי לנטרל את הסיכון הנשקף מהמבקשת. בצד האמור ציין בית המשפט כי אופן שיקומה של המבקשת יילקח בחשבון בעת גזירת דינה. בנסיבות אלה, ונוכח המועד הקרוב לשמיעת הטיעונים לעונש, לא מצאתי כי ישנה עילה למתן רשות לערור על-פי אמות המידה שנקבעו על-ידי בית משפט זה.

10.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות לערור נדחית.