בש"פ 9300/10 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונחת בפניי בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 בצירוף סעיף 10יג ל חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971 להארכה שביעית של מעצר המשיב מיום 30.12.2010 ב-45 יום או עד למתן פסק דין בתפ"ח 17649-10-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים א' שיף, צ' קינן וח' הורוביץ ).

בתאריך 21.10.09 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד המשיב ושניים אחרים. כתב האישום האמור אוחד עם כתב אישום אחר שהוגש נגד נאשם רביעי. על פי הנטען, המעורבים ביצעו עבירת אינוס בנסיבות מחמירות. המשיב והנאשמים האחרים בפרשה הובילו בכוח את נפגעת העבירה, ילידת 1969, עד לרחבתו של בניין. שם, המשיב אנס אותה. שניים מהנאשמים האחרים עמדו לצדו, תוך שהם אוחזים בה בכוח. בסיום האקט המיני, אמר המשיב לנאשם נוסף כי עכשיו תורו. בעוד המשיב מתלבש, גילתה הקורבן תושייה, תפסה בחגורת מכנסיו, סובבה אותה על ידה והחלה להניפה לכל עבר. כתוצאה ממעשיה ופגיעתה בנאשם אחר – ברחו המשיב ושלושת הנאשמים הנוספים מהמקום.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (מ"ת 17680-10-09 מפי כבוד השופט ר' שפירא ). מעצרו של המשיב הוארך 6 פעמים על ידי בית משפט זה מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער. פרשת התביעה בתיק העיקרי הסתיימה בחודש יולי השנה ונקבעו 4 מועדים נוספים לשמיעת פרשת ההגנה – 9.12.2010, 12.12.2010, 16.12.2010 ו-3.1.2011. שלושת המועדים הראשונים בוטלו עקב שביתת הפרקליטות.

2.

שני השיקולים המנחים את בית המשפט בבקשה מעין זו הינם הצידוק להמשך מעצרו של נאשם והתפתחות הליכי המשפט. השיקול הראשון נועד לתת ביטוי לאינטרס הציבורי להחזיק נאשם במעצר בעת שמשפטו מתנהל, בהתקיים אחת מעילות המעצר הקבועות בחוק. השיקול השני נועד להעניק המשקל הראוי לזכות הנאשם שמשפטו יסתיים בהקדם, עת שוהה הוא במעצר ומשחלפה התקופה הקבועה בחוק ככזאת המחייבת את אישורו של בית המשפט העליון להמשך מעצרו. השוני בין בגיר לבין קטין משתקף הן באשר לאורך התקופה הדורשת את התערבותו של בית משפט זה – 9 חודשים לעומת 6 חודשים – והן באשר למשך ההארכה המקסימאלית של מעצר הנאשם – 90 יום לעומת 45 יום.

כאן, המסוכנות הנשקפת מהמשיב – יליד 1992 – הינה ברורה וחזקה כאחת. הוא ביצע אונס ברוטאלי בעזרת 3 אחרים כלפי מתלוננת, שכל חטאה הסתכם בכך שעברה ברחוב באותה העת. בהחלטות ההארכה הקודמות הודגש מרכיב זה. באשר לקצב שמיעת המשפט, נדמה כי שביתת הפרקליטות השפיעה על התמונה. כאמור, פרשת התביעה הסתיימה ונקבעו 3 תאריכים לשמיעת פרשת ההגנה במהלך שבוע בחודש זה, כאשר כולם בוטלו. נותר מועד חדש בתחילת השבוע הבא. כעת, לא ברור אם השביתה – שטרם הסתיימה – תאפשר קיומו של דיון אם לאו. בנסיבות אלה, אינני סבור כדעת הסנגוריה שיש להורות על שחרור המשיב. תוצאה כגון דא תעניק משקל יתר לביטול הדיונים, כאשר לא ברור מתי יסתיים משפטו של המשיב. כפי שציין הסנגור, בקשתו לעיון חוזר נדחתה על ידי בית משפט זה. ברם, באותה מידה לא יהא זה נכון להיעתר לבקשת המדינה באופן מלא. ייתכן מצב בו יבוטל התאריך שנקבע – 3.1.2011 – מבלי שייקבע כל מועד חדש.

הנה כי כן, תוצאה של קבלת הבקשה באופן מלא אינה משקפת את האיזון הדרוש בין האינטרסים המנוגדים שצוינו לעיל. בנוסף, יש לזכור כי אחת מהמטרות העומדת מאחורי העברת נושא הארכת המעצר של נאשם לפתחו של בית משפט זה הינה לשמש גורם בקרה ופיקוח. לכך יש להוסיף שמדובר בהארכת מעצר שביעית. על כן, בכוונתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, תוך ציפייה שגם אם יתבטל הדיון בשבוע הבא, ייקבעו מועדים נוספים לשמיעה בהקדם. כאמור, המחוקק הביע את עמדתו, לפיה יש להקפיד במיוחד בשמיעת משפטו של קטין השוהה במעצר. הדבר נכון ביתר שאת במקרה כגון דא, בו המועד האחרון בו נשמעו הראיות חל לפני כחמישה חודשים, בלא שנטען כי הסנגוריה כלל תרמה לכך. לנוכח מרכיבי הפסיפס במקרה זה, יובהר כי אין בהחלטה זו למנוע מהסנגור מלהגיש בקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי בדבר מעצרו של המשיב על פי תוצאות הדיון המתעתד להיערך בשבוע הבא.

3.

אשר על כן, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-30 יום מיום 30.12.2010 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 17649-10-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה.