בש"פ 9303/08 דוד אלגרבלי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' טימור) לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של סחר בסמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים. לפי עובדות כתב האישום, בתאריך 8.6.2008 קיבל העורר מסוכן משטרה סמוי (להלן: הסוכן ) סכום בגובה 600 ₪, ובתמורה לכך הצביע על המקום בו מוסלקות שתי מנות קוקאין במשקל כולל של 1.5459 גרם נטו, עטופות בניילון.

בד בבד הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. לדברי המשיבה בפני בית משפט השלום, חומר הראיות כנגד העורר מבוסס על עדות הסוכן. ראיה נוספת היא מתוך הדו"ח של מפעיל הסוכן אשר תיצפת על המפגש בין העורר לסוכן. בנוסף, ישנו תמלול השיחה בין העורר לסוכן, שהחלק הרלוונטי בה הוא קצר ושם נשמע העורר אומר "6" ובהמשך "הנה הנה, פה פה למטה". העורר הכחיש את המיוחס לו בחקירה ובעימות.

2.

בית משפט השלום בבאר שבע קיבל את הבקשה וקבע כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע עסקת סם על ידי העורר. בית משפט השלום קבע כי אמנם המפעיל אינו מתאר בזיכרון הדברים כל פרט מאלה שתוארו על ידי הסוכן בהודעתו, אולם הדברים שנרשמו על ידו עולים בקנה אחד עם תוכן ההודעה. בית משפט השלום לא מצא סתירה בין תמלול השיחה שנערכה בין העורר לסוכן לבין זיכרון הדברים של המפעיל או עדות הסוכן, והעיר כי לכל היותר ניתן לומר שהעדר תיאור מלא של מהלך ביצוע העסקה בזיכרון הדברים יש בו כדי לכרסם בעוצמת ראיות התביעה. בית משפט השלום קבע כי אכן קיימת בעייתיות בהפעלתו של סוכן משטרתי עבריין נגד עבריינים אחרים, ואולם זהו הכרח בל יגונה.

בית משפט השלום גם דחה את בקשת העורר לשחרורו לחלופת מעצר.

3.

העורר הגיש ערר על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, במסגרתו הצביע על הפער בין גרסתו של הסוכן לעסקת הסמים לבין גרסת המפעיל.

לדבריו, הפרטים הקיימים בדו"ח הפעולה של הסוכן לא נצפו על ידי המפעיל. כך למשל, המפעיל לא דיווח שראה מסירה של כסף ולא את המהלך שבו, לפי עדות הסוכן, הוא הוריד נייר טואלט משני הפאקטים. העורר טוען שתכני שיחה עליהם דיווח הסוכן לא נמצאו בהקלטה שבוצעה על ידו. עוד הצביע העורר על כך שהסוכן ביצע עבירות במהלך תקופת פעילותו, וכן נטל סמים טרם עריכת עימותים עם חשודים בפרשה. בית המשפט המחוזי דחה את הערר וקבע כי לא מצא עילה להתערב בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום. בהחלטתו ציין שעבירות מן הסוג הנדון מקימות חזקת מסוכנות ועילת מעצר. כן קבע כי במקרה הנדון לא הוצגו כל נסיבות מיוחדות וחריגות לסטות מן ההלכה האמורה וזאת במיוחד על רקע עברו הפלילי המכביד של העורר. על החלטה זו הוגש הערר דנן.

4.

העורר חוזר בפני בית משפט זה על טענותיו בפני הערכאות דלמטה וגורס כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בשל הפערים בין הודעת הסוכן לדו"ח המפעיל; היעדרות קטעי שיחה מהקלטת המפגש בין העורר לסוכן; התנהלותו העבריינית של הסוכן; וכיוון שהסוכן נטל סמים טרם עריכת עימות עם העורר.

5.

לאח ר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות של הערכאות דלמטה, שוכנעתי כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

עבירות סמים מקימות חזקת מסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996. העורר לא חלק על קיום עילת מעצר בעניינו, והתמקד בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. כפי שצוין, כנגד העורר עומדות עדויות הסוכן והמפעיל וכן הקלטת השיחה בין העורר לסוכן, המכילה שברי משפטים העולים בקנה אחד עם עדותו של הסוכן. העורר תוהה על החוסרים בזיכרון הדברים שכתב המפעיל, אולם הפערים בין ההקלטה להודעת הסוכן אינם מגלים סתירה מהותית, ומשכך אינם גורמים לכרסום בראיות בעוצמה שיש בה כדי לקבוע כי אין כנגד העורר ראיות לכאורה. עוד יש לזכור כי שאלת מהימנות הראיות תקבע על-ידי בית המשפט היושב בדיון גופו.

לפיכך, קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים.

אי לכך, הערר נדחה.