פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
9308/00
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
ה
עורר
:
אבי קליינר
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום
3.12.2000 בתיק ב"ש 92660/00 שניתנה
על
ידי כבוד השופט ז' כספי
תאריך
הישיבה: ט"ו בטבת התשס"א (10.01.2001)
בשם
העורר: עו"ד ירון ברזילאי
בשם
המשיבה: עו"ד ברלינר
החלטה
העורר הובא לדין באשמת ביצוע עבירה של רצח. עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה להורות על מעצרו עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי מצא בהחלטתו, כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לעורר, וכי אין סיכוי סביר כי יורשע בה. בית המשפט קבע כי קיים סיכוי ממשי לכך שטענת ההגנה העצמית שהעלה העורר תתקבל.
עוד מצא בית המשפט המחוזי, כי אין לייחס מסוכנות לעורר, שכן "המדובר באדם מן היישוב" שאין לחשוש לפרץ אלימות מצדו, אשר נקלע, שלא בטובתו, להתרחשות שבמהלכה ירה באדם אחר והביא למותו. כיוון שכך החליט בית המשפט המחוזי כי ראוי, בנסיבות המקרה, לבחור ב"חלופת מעצר". לפי הצעת הסניגור, שוחרר העורר לביתו ונאסר עליו לצאת ממנו עד תום משפטו. בנוסף על כך, נתחייב בהפקדת ערבויות להבטחת המשך התייצבותו במשפט.
התביעה לא ערערה על ההחלטה, ואילו העורר אינו משלים עמה. הוא סבור כי בשל המסקנות אליהן הגיע בית המשפט המחוזי, לא היה מקום לאסור עליו לצאת את ביתו עד תום משפטו, והוא מבקש להסיר תנאי מגביל זה מעליו. המדינה מתנגדת לבקשה, ומסבירה כי המעשה המיוחס לעורר הוא מעשה חמור, שתוצאתו היתה קשה, והיא סבורה כי בית המשפט המחוזי טעה במסקנותיו באשר לסיכויי ההרשעה של העורר בעבירות המיוחסות לו, ובאשר למסוכנות הטבועה באישיותו.
טענות אלה אין התביעה יכולה להעלות עתה, משלא מצאה צורך לערער על מסקנותיו של בית המשפט המחוזי באותם עניינים עצמם. יש לפיכך לבחון את הערר לאור ההנחות שעמדו ביסוד החלטת בית המשפט קמא.
בית המשפט אינו רשאי להטיל חלופת מעצר אלא אם קיימת עילת מעצר, ואין עילת מעצר אלא אם יש ראיות לכאורה התומכות באישום (השוו: בש"פ 22/99, 23 רמי ג'אבר ואח' נ' מדינת ישראל , מפי השופט י' זמיר).
אכן, בית המשפט רשאי לצוות על נאשם לתת ערובה אף אם אינו מוסמך להורות על מעצרו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996-, וזאת מכוח הוראת הסעיפים 44(ב) ו48- לאותו חוק. ניתן להתנות את השחרור בערובה בתנאים מגבילים ובהם גם איסור יציאה ממקום מגורים - הכל כדי להבטיח התייצבות במשפט או כדי למנוע שיבוש הליכי משפט.
מטרות אלה הובטחו בתנאי השחרור האחרים שקבע בית המשפט קמא, ואין צורך במקרה זה, ואף לא לאור הטענות שהושמעו מטעם המדינה, בקביעת התנאי המגביל הנוסף של איסור יציאה ממקום המגורים.
אשר על כן מתקבל הערר, והתנאי האוסר על יציאתו של העורר ממקום מגוריו מתבטל. יתר תנאי השחרור יישארו בעינם.
ניתנה היום, יט' בטבת התשס"א
(14.1.2001).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00093080.
P03
/אמ