בש"פ 933/97 מזריב ווליד נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 218/96), לפיו מיוחסת לו החזקה של כ- 94 גרם הירואין שלא לצריכה עצמית. עם הגשת כתב האישום, נתבקש בית המשפט להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם, ומכאן הערר שבפני.

2.טענתו של ב"כ העורר היא, כי הוכשל על ידי "סוכן - מדיח" שפעל מטעם השלטונות. אותו סוכן מדיח עוסק, כמו העורר, במסחר במכוניות משומשות; והכשלתו של העורר במעשה המבוים של סחר בסמים, העומד בבסיס כתב

האישום, באה - לטענת העורר - על רקע רצונו של הסוכן להשתלט על מכונית שרכש העורר, כפי שאכן ארע בפועל.

3.העדות העקרית לחובתו של העורר היא עדותו של אותו "סוכן מדיח" - עפו שמו - לפיה: העורר סיפר לו כי ברשותו הירואין וכי הוא מחפש עבורו קונה; ואז הוא - עפו - פנה למשטרה ועל פי ההדרכה שקיבל, קיים עם העורר מפגש, לביצוע עסקת רכב כביכול. במהלך המפגש - על פי תכנון מוקדם - הופיעה המשטרה ותפשה את כמות הסם האמורה, שעה שהעורר השליכה אל חלקה האחורי של המכונית שבה ישבו השניים.

לקראת המפגש, הותקן על גופו של עפו מכשיר הקלטה; והשיחה - המוקלטת-שקיימו השניים עובר לתפישת הסם, מתישבת עם גירסת עפו, שהסם שנתפש הובא על ידי העורר.

ולא למיותר יהיה להדגיש, כי זריקת שקית הסם על ידי העורר כאמור, נצפתה על ידי איש המשטרה שהפתיע את העורר, שעה שהוא ועפו ישבו במכוניתו של האחרון.

4.כאמור, העורר מכחיש את גרסתו של עפו וטוען למלכודת משטרתית. ברם, אין בפיו של העורר הסבר משביע רצון לדברים, המסבכים על פניהם, שאמר בשיחה המוקלטת; והעובדה ששקית הסם היתה בהישג ידו של העורר - למרגלותיו - והוא זה שהרחיקה לחלקה האחורי של המכונית מדברת, בשלב זה, לחובתו.

פרשת הסכסוך העסקי הקיים בין עפו והעורר, אינה שייכת כלל לענין, ככל שניתן להעריך בשלב זה של הדיון.

5.במצב דברים זה, אין לבוא בטרוניה אל בית המשפט המחוזי על שמצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת לעורר; ועבירה מסוג זה מצדיקה, ככלל, החזקה במעצר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.