בש"פ 9338/99 רפאל חנימוב נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו382-(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: החוק), שתי עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק, הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק, הכשלת שוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק, וכן נסיון פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335(א)(1) ו25- לחוק.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. בית משפט השלום בתל אביב - יפו (השופטת ג' רביד) קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של העורר. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו, אך בית המשפט (השופט צ' הרטל) אישר את החלטתו של בית משפט קמא, ולפיכך, נותרה בעינה ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו נסוב הערר שלפניי.

טענתו של בא-כוח העורר, אשר נטענה על-ידו גם בערכאות הקודמות הינה, כי העורר סובל מהתמכרות קשה לאלכוהול, שהיא שורש בעיותיו והסתבכויותיו עם החוק. לפיכך, טוען הסניגור, ראוי לאפשר לעורר להשתתף בטיפול גמילה במוסד המתמחה בגמילה מאלכוהול, אשר הודיע לעורר, כי הוא מוכן לקבלו לטיפול.

בא-כוח המשיבה התנגד לשחרורו של העורר. לדבריו, מסוכנותו הרבה של העורר, המתבטאת בעברו הפלילי, שבו מספר הרשעות בעבירות מאותו סוג, וכן באישומים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום שבגינו נעצר, ואף בשני כתבי אישום בעלי אופי דומה התלויים ועומדים נגדו, אינה מאפשרת את שחרורו של העורר למוסד המבוקש. בא-כוח המשיבה ציין, שכחלק בלתי נפרד מהטיפול, כפי שמצהיר מוסד הגמילה עצמו, יוצאים המטופלים לחופשות למשך שעתיים בכל יום, והחל מהשבת הרביעית לטיפול, המטופל יוצא לחופשות סוף שבוע בביתו. לטענת בא-כוח המשיבה, עובדה זו מונעת כל אפשרות להיעתר לבקשת העורר ולאפשר לו להשתלב במוסד האמור, שכן, לא ניתן להבטיח כי לא יחזור על מעשיו בצאתו מן המוסד.

בית משפט השלום, אשר דן בבקשת המעצר ובמסגרתה אף דן בבקשתו של העורר קבע, כי לא ניתן להסתפק בחלופת המעצר, נוכח ההפרות החוזרות ונשנות של העורר את תנאי מעצר הבית שהושתו עליו, תוך שהוא ממשיך ומבצע עבירות אלימות קשות כלפי אשתו. בית המשפט המחוזי שאישר, כאמור, את החלטתו של בית משפט השלום, דן אף הוא בטיב הטיפול שהעורר מבקש לקבל וביציאה של המטופלים לחופשות, וקבע כי בנסיבות העניין הדבר אינו אפשרי, "מאחר וזו לא הפעם הראשונה שהעורר הפר מעצר בית שהושת עליו".

אכן, כנגד העורר תלויים ועומדים מספר כתבי אישום המייחסים לו ביצוע מעשי אלימות חמורים באשתו ואף בילדיו. חלק מהעבירות המיוחסות לו בוצעו, לכאורה, תוך הפרת צוי הגנה שהוצאו נגד העורר, ותוך הפרת תנאי מעצר בית מוחלט שהושתו עליו. סניגורו של בא-כוח העורר הציע, אמנם, כי העורר ילווה על ידי אחת משלושת אחיותיו בעת יציאתו לחופשה, אך אין בסידור מעין זה כדי להבטיח שהעורר יימנע מלהתקרב אל אשתו ולבצע עבירות דומות לאלה שבהן הוא מואשם, בעיקר נוכח העובדה כי חלק מהעבירות המיוחסות לעורר בוצעו, לכאורה, בשעה ששהה במעצר בית מוחלט בבית אחותו.

בנסיבות אלה, צדקו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי משקבעו, כי לא ניתן להסתפק בחלופת המעצר המוצעת על ידו.

אשר על כן, הערר נדחה.