בש"פ 9348/10 מוחמד כחיל נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר ואחר הוגש כתב אישום בו הם מואשמים בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה. בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד לתום משפטו, וכך אף הוחלט לגבי האחר. הערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. מכאן הערר שבפניי. יצוין, כי הדיון נערך בלא התייצבות מטעם המשיבה, בשל שביתתם של פרקליטי המדינה.

2.

האירוע נשוא כתב האישום אירע ביום 10.10.2010. לפי המתואר בכתב האישום פרצו השניים, העורר והאחר, לדירה בתל-אביב וגנבו מהדירה פריטים שונים, ביניהם מחשב, מצלמה וטלפונים סלולאריים. לעת הזו אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. בית משפט השלום, ובעקבותיו בית המשפט המחוזי, לא ראו לנכון להורות על שחרור או בחינה של חלופת מעצר. זאת, לאור עברו הפלילי של העורר. יוער, כי העורר הינו יליד 1992 ולחובתו רשומות במרשם הפלילי הרשעות בגין עבירות אלימות, רכוש (שימוש ברכב ללא רשות) וסמים. העורר השתחרר ממאסר קודם של 15 חודשים ביום 5.8.2010.

3.

נראה לי כי במקרה זה ראוי היה להורות על הגשתו של תסקיר מעצר שיבחן חלופה. כאמור, מדובר בצעיר בן כ-18 שנים. אכן, חרף גילו הצעיר הוא צבר לחובתו מספר אישומים פלילים ושוחרר ממאסר כחודשיים לפני האירוע נשוא כתב האישום הנוכחי. עם זאת, לא ניתן להתעלם ממספר נתונים, בצד הגיל הצעיר, שמטים לטעמי את הכף לכיוון של בחינת חלופה. כוונתי, ראשית לכך שהעבר הפלילי אינו מצביע על רצף של עבירות רכוש. אף המקרה הנוכחי עוסק באירוע פלילי אחד. שנית, מתברר כי העורר היה משוחרר במשך תקופה של כ- 20 ימים לאחר האירוע מיום 10.10.2010. עניין נוסף שיש לציינו נוגע להבדל בין העורר לבין האחר שהואשם ביחד עימו. אותו אחר מבוגר מן העורר בכשלוש שנים. כמו כן, מעל ראשו של האחר תלוי מאסר מותנה בר הפעלה של שבעה חודשים.

4.

סיכומו של דבר הוא, שיש לבחון חלופת מעצר. לפיכך, הערר מתקבל והחלטותיהן של הערכאות הקודמות מבוטלות. עניינו של העורר ייבחן בבית משפט השלום על יסוד תסקיר מעצר ששירות המבחן מתבקש להגישו תוך 15 ימים. כל עוד לא נתקבלה החלטה אחרת, יוותר העורר במעצר.