בש"פ 9349/99 ניסן איסמאלוב נ. מדינת ישראל

נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של חטיפה לשם סחיטה, עבירה לפי סעיף 372 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: החוק), סחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427 לחוק, סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 לחוק, קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) ביחד עם סעיפים 372, 427 ו428- לחוק, כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק, ותקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(א) לחוק. עורר 1 הואשם גם בהדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

כתב האישום מתאר כיצד חברו העוררים ואדם נוסף לשם תפיסתו של המתלונן, אשר קיבל כספים ממי שהיתה חברתו, והיא קרובת משפחתם של רוב העוררים, וזאת כדי לאלצו להשיב לה את הכספים האמורים. לשם כך, הכניסוהו בכוח לרכב השייך לעורר 4, הסיעוהו תוך שעורר 3 חובט בו באגרופים לביתו של העורר 4, שם כפתו אותו באזיקים ואילצוהו להתקשר אל אימו אל-מנת שתכין עבור העוררים 10,000 דולר, בכסף או בזהב, סכום הזהה לזה שהמתלונן היה חייב לרוזה, חברתו לשעבר. העוררים אף איימו על המתלונן ועל אימו, כי אם לא תשלם את הכספים ירצחו את המתלונן. העוררים 2 ו3- יצאו לעבר בית אמו של המתלונן על מנת לקבל את הכסף, אך בטרם קיבלו את הכסף נעצרו על ידי שוטרים שארבו להם במקום, בעקבות תלונת האם על חטיפת בנה. באותו שלב, הורד בכוח המתלונן מביתו של עורר 4 אל רכב, בו הוחזק זמן ממושך נגד רצונו, תוך שעורר 1 מאיים כי ירצח אותו, אם יתברר שהמשטרה עצרה את עוררים 2 ו3- ומאוחר יותר, הוא אף ניסה לשכנעו, כי אם יישאל על ידי המשטרה ישיב כי אין בינו לבין העוררים כל סכסוך.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרם של העוררים ושל הנאשם החמישי שהואשם עמם, עד לתום ההליכים המשפטיים. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט א' טל) נענה לבקשה, בקובעו כי העוררים מסוכנים וכי מסוכנותם מחייבת את מעצרם. כן קבע השופט, כי שחרורם של העוררים עלול לגרום לשיבוש הליכי המשפט. לפיכך ציווה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים, בלא אפשרות לחלופת מעצר. השופט קבע כי הנאשם החמישי ישוחרר למעצר בית מלא, וזאת לאור חלקו הקטן באופן משמעותי מחלקם של האחרים.

על ההחלטה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים הוגש הערר שבפניי.

בדיון בערר טען בא-כוח העוררים כי בעניינם של העוררים קיימות נסיבות מיוחדות, שאמנם, אין בהן כדי להצדיק את המעשים המיוחסים לעוררים, אך יש בהן כדי להסביר את הרקע המיוחד למעשים, וכדי להצביע על כך, שלא מדובר בעבריינים המסוכנים לציבור, כי אם באנשי משפחה, אשר יצאו להגנתה של קרובת משפחה שנקלעה לצרה בעקבות יחסיה עם המתלונן. לדבריו, המתלונן הוא אדם אלים, אשר הפיל חתתו על רוזה, גיסתו של העורר 1, לא החזיר לה את הכספים שלווה ממנה ואף איים עליה שיחטוף אותה. על רקע זה התגייסו העוררים לעזרתה של רוזה, ופנו אל המתלונן כדי שיחזיר את כספה.

בא-כוח המשיבה התנגד לשחרורם של העוררים לחלופה. לדבריו, המעשים המיוחסים לעוררים בוצעו באכזריות רבה, ואין להקל ראש בדברים רק משום הנסיבות האופפות את האירוע. לטענתו, העוררים מסוכנים למתלונן, ולראיה מציין הוא את דבריו של העורר 2 בתחנת המשטרה, כי כשישתחרר יחפש את המתלונן ויפגע בו. עוד טען בא-כוח המשיבה, כי האישום המיוחס לעורר 1, ולפיו ניסה לשכנע את המתלונן שלא לספר לשוטרים את שארע לו, מעיד על החשש לשיבוש הליכי משפט הנשקף מהעוררים.

הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערר להדחות.

המעשים המיוחסים לעוררים הם מעשים חמורים ביותר, שבוצעו באלימות קשה ובאכזריות. נראה שצודק הסניגור בטענתו, כי הרקע לעבירות הוא סכסוך משפחתי, שבו יש לעוררים טענות ממשיות כנגד המתלונן; אולם, העוררים פעלו לפתרון סכסוך כספי ומשפחתי זה בדרך עבריינית ומסוכנת.

שקלתי את טענת הסניגור כי מדובר באנשים ללא עבר פלילי אשר אינם מסכנים את כלל הציבור. אכן, נראה כי עיקר הסכנה הנשקפת מהעוררים היא למתלונן ולאמו. אולם, אין להקל ראש בכך. במהלך הארועים איימו העוררים על המתלונן באיומים קשים, והעורר 1 אף איים עליו שלא יפנה למשטרה ויספר על הארועים.

בנסיבות אלה קשה לראות חלופה מתאימה למעצר, אשר לא תסכל את האפשרות לניהול המשפט ולהבטחת עדותם של המתלונן ואמו.

על אף מסקנתי זו, עלי לציין כי מטרידה אותי העובדה, שהעוררים נעצרו ב31.10.99- והמועד הראשון שנקבע לשמיעת ההוכחות הינו 28.5.2000. ידוע לי היטב העומס המוטל על בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אולם קשה להשלים עם מצב בו יהיו העוררים נתונים זמן כה ממושך במעצר, מבלי שהחלה שמיעת משפטם.

מן הראוי היה כי ייעשה כל מאמץ למצוא תאריך לשמיעת עדותו של המתלונן, ולאחריה ניתן יהיה לשקול מחדש אם יש מקום להמשך מעצרם של העוררים.

אשר על כן, אם לא יימצא עד תום חודש מרץ מועד מוקדם יותר לתחילת שמיעת ההוכחות בתיק זה, יוכלו העוררים לפנות אז בבקשה לעיון מחדש בהחלטת המעצר.

לפיכך, ובכפוף לאמור, הערר נדחה.