בש"פ 935/07 מדינת ישראל נ. ברוך ג'אן

1.

זהו ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד' רוזן) לשחרר את המשיבים בחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית, איזוק אלקטרוני, פיקדון כספי וערבויות עצמיות וצד ג', ואיסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה.

2.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע שוד, ולמשיב 1 - עבירות בנשק, ולמשיב 2 - החזקת סם לצריכה עצמית. למשיבים מיוחס כי שדדו ביחד עם אחר (השותף) את נחום שיתאית (המתלונן) ואת חברו גיל לוי (גיל ( . ההחלטה לבצע את המעשה גמלה בלבו של משיב 1 מספר ימים קודם לכן. מטעם משיב 1 פורסמה מודעה באינטרנט המציעה אופנוע למכירה, בסכום של 20,000 ₪ כשלאמיתו של דבר, לא היה ברשותו כל אופנוע למכירה. השותף אמור היה לטפל במהלכי הביצוע של העסקה הכוזבת. בעקבות המודעה, התקשר המתלונן

לשותף בענין מכירת האופנוע. נקבעה פגישה בין המתלונן וגיל לבין השותף. לקראת הפגישה בין השותף למתלונן, התבקש המתלונן להביא עמו סכום של 22,000 ₪. המתלונן וגיל הגיעו למקום המפגש והמתינו לשותף. בדרכו למפגש, עצר השותף בבית משיב 1, על פי הנחייתו, ושם פגש בשלושת המשיבים שהבהירו לו כי בכוונתם לקחת את כספו של המתלונן מבלי למכור אופנוע. הם הסכימו אתו כי הוא יקבל 5,000 ₪ עבור פעולתו במסגרת הקשר הפלילי. משיב 1 נטל אקדח מביתו, משיב 3 אחז אקדח-דמה, ושלושת המשיבים הצטיידו בכובע גרב ובמסכה. השותף הסיע את המשיבים למקום המפגש עם המתלונן והמשיבים, כשהם רעולי פנים, הסתתרו בקרבת מקום בפרדס, בינות לעצים. בהנחיית משיב 1, יצא השותף מן הרכב, כיוון את המתלונן וגיל להגיע אל הפרדס, שם הסתתרו המשיבים, וכשאלה הגיעו, יצאו המשיבים ממקום המסתור, דרכו את האקדחים, ואיימו על השניים כי יירו בהם אם לא ימסרו להם את הכסף שתכננו לשלם בעיסקת המכר. תחת איומים אלה, מסר המתלונן למשיבים סכום של 20,000 ₪ שהביא לצורך קניית האופנוע. השותף קיבל את חלקו בשלל בסך 5,000 ₪ עבור פעולתו במסגרת הקשר הפלילי.

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. ביום 13.12.06 הסכימו באי-כוח המשיבים על קיומן של ראיות לכאורה, וכן על דבר קיומה של עילת מעצר בעניינם. בית המשפט הורה על הגשת תסקירי מעצר. ביום 10.1.07 חזר בו משיב 1 מהסכמתו לראיות לכאורה לאחר שהחליף את עורך דינו.

בתסקירים, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו של משיב 1; בעניינו של משיב 2, הדגיש שירות המבחן את התמכרותו לסמים, את עברו הפלילי, את החשש הקיים לחזרתו לפלילים, ואת העדר הסיכוי לשילובו בהליך טיפולי. לאור כל אלה, נמנע השירות מלהמליץ גם על שחרורו של משיב זה. אשר למשיב 3, הדגיש השירות את מעורבותו הקודמת בפלילים, התמכרותו לסמים ואת דפוסי העבריינות הקשים המאפיינים את אורח חייו. עם זאת, השירות המליץ על חלופת מעצר בבית הוריו של משיב 3, נוכח גילו הצעיר והחשש כי המעצר יביא להדרדרות נוספת במעורבותו בפלילים. לאחר מכן, הוגשו תסקירי מעצר משלימים ביחס למשיבים. בתסקירים המשלימים המליץ שירות המבחן על שחרור משיבים 1 ו-3 בחלופות, ונמנע מלהמליץ על שחרור משיב 2 בחלופה.

4.

בית המשפט הורה על שחרור כל המשיבים מן המעצר. בקשת המדינה לעצור את השותף נדחתה.

5.

המדינה טוענת בערר שלפני כי אין מקום לשחרורם של המשיבים בחלופות מעצר. מדובר בשחרור קבוצת עבריינים שפעלו בצוותא, תוך שימוש באלימות, על רקע תכנון מוקדם, ותוך שימוש בכלי נשק חם. בכל אלה יש כדי להצביע על קיום סיכון לשלום הציבור, המצדיק את בידודם של המשיבים מהחברה עד לתום משפטם. חלופות המעצר אינן יכולות לאיין את מסוכנותם של המשיבים בנסיבות מקרה זה. באשר לכל אחד מהמשיבים, מוסיפה המדינה וטוענת: המשיב 1 החזיק בנשק חם שעד כה לא נמצא, וכן נמצאה ברשותו תחמושת המתאימה לכלי נשק מסוגים שונים. התחמושת נמצאה בבית ההורים, וחרף זאת שוחרר המשיב 1 בהחלטת בית המשפט למעצר בית בבית הוריו. אמנם המשיב 1 חסר עבר פלילי קודם, אך הוא ההוגה והמוציא לפועל העיקרי של מעשה השוד. הוא שפרסם את המודעה על המכירה הפיקטיבית של האופנוע, והוא גייס את השותף, ותכנן את השוד לפרטיו. הוא שהצטייד באקדח ואיים על המתלונן בהיות האקדח דרוך. מיצבור נתונים זה מצביע על מסוכנותו של משיב זה.

למשיב 2 עבר פלילי, ולחובתו הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים, ונהיגה בפסילה. הוא ריצה עונש מאסר בפועל. שירות המבחן קבע לגבי משיב זה כי מסוכנותו אינה מאפשרת החלת חלופה בעניינו.

משיב 3 אחז במסגרת הארוע העברייני באקדח דמה. יש לו שלוש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, נשיאת נשק, סמים ורכוש, והוא ריצה שני עונשי מאסר בעברו. טוענת המדינה, כי מי ששב לבצע עבירות אלימות לאחר שריצה כבר שני מאסרים בפועל, מעיד על עצמו כי מסוכנותו פורצת גבולות. המדינה מבקשת לאבחן בין משיבים אלה לבין עניינו של השותף. חלקו של השותף פחות מזה של המשיבים, והוא נטל אחריות למעשיו והפליל את האחרים. אין, על כן, להסיק משחרורו של השותף גם לעניינם של האחרים. מוסיפה העוררת וטוענת כי אין באיזוק האלקטרוני כדי לענות למסוכנותם המופלגת של המשיבים.

6.

בא-כוח משיב 1 הדגיש בתשובתו כי המשיב חסר עבר פלילי. הוא מצביע על בעייתיות בראיות לכאורה מבחינת איכון טלפונים. הוא מדגיש את המלצת שירות המבחן בדבר שחרורו לחלופה. משיב 2 טוען כי שחרור השותף מחייב גם את שחרורו שאם לא כן, ייפגע עקרון השוויון בין שותפים. חלקו של השותף גדול מחלקו שלו, ולכן השוויון יופר אם ישוחרר האחד וייעצר האחר. משיב 3 טוען כי בית המשפט קמא איזן נכונה את מכלול הנתונים בקשר למעצרם של המשיבים, ואין להתערב בכך. גם הוא מעלה את הטענה לפיה עקרון השוויון מצדיק אחידות בהחלטות לגבי כל משתתפי האירוע.

7.

דין ערר המדינה להתקבל.

מדובר לפנינו בעבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד, שהמשיבים היו מעורבים בהן. קשירת הקשר וביצוע בצוותא של תכנית לשדוד בחבורה סכום כסף גדול מאזרח תמים באמצעות עיסקה פיקטיבית ותוך איומי אקדח דרוך ואקדח דמה, הן עבירות רכוש ואלימות המצויות ברף גבוה בדירוג העבירות מבחינת חומרתן. התחכום שבו בוצעו העבירות, תוך הולכת שולל של המתלונן, והתכנון המדוקדק של המשיבים, תורמים להגברת חומרתן של העבירות. לגבי משיב 1 נוספו העבירות בנשק, ולגבי משיב 2 – נוספה עבירת החזקת סם לצריכה עצמית, התורמים יסוד של חומרה לגבי משיבים אלה. מסוכנותם של המשיבים אינה נלמדת רק מאופיין של העבירות בהן הם מואשמים. משיבים 2 ו-3 הם בעלי עבר פלילי משמעותי, וריצו בעבר עונשי מאסר שלא הועילו להרתיעם. משיב 1 אמנם חסר עבר פלילי, אך כפי שציינה המדינה בצדק, העדר עבר זה "מתקזז" כנגד היותו של משיב זה המוח שמאחורי השוד, והמפעיל המרכזי של התכנית הפלילית ושל גיוס האנשים לביצועה. העובדות לפיהן משיב 1 הביא עמו נשק חם לאירוע העברייני, ובביתו נמצאה כמות לא מבוטלת של תחמושת, מוסיפות נדבך משמעותי למסוכנותו. נתונים אלה בהצטברותם מצביעים על קבוצה מסוכנת של נאשמים שחזקת המסוכנות הסטטוטורית הפועלת לגביהם לא הופרכה. שירות המבחן נותר איתן בדעתו כי אין לשחרר את משיב 2 בשל מסוכנותו המובנית. הוא היה נכון להמליץ על חלופות לגבי משיבים 1 ו-3, אך לאור הנתונים האובייקטיביים המונחים לפנינו, המלצותיו בענין זה אינן עונות כראוי על מסוכנותם של משיבים אלה.

8.

השותף לעבירות אכן שוחרר לחלופת מעצר, אף שהמדינה ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים. המדינה לא עררה על כך, מאחר שהצביעה על שוני בינו לבין חבריו, קודם לכל, מבחינת חלקו בביצוע עבירת השוד, ובעיקר נוכח שיתוף הפעולה שלו עם רשויות החקירה, המשליך על מידת מסוכנותו, ולכך ניתן ביטוי בהחלטת בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, קווי האבחנה בין השותף למשיבים מסבירים את השוני בתוצאות לגביהם.

9.

בנסיבות המתוארות, נראית לי עמדת המדינה כי דין שלושת המשיבים להיעצר עד תום ההליכים נגדם. חזקת מסוכנותם הרצינית לא הופרכה, ומסוכנותם לא תיענה על-ידי חלופות המעצר שנקבעו בעניינם.

לאור האמור, אני מקבלת את הערר ומורה על מעצר שלושת המשיבים עד לתום ההליכים נגדם.