בש"פ 9362/16 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מכוח סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –

מעצרים), התשנ "ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ) וסעיף 10יג

ל חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ) לתקופה של 45 ימים, שימנו החל מתאריך 09.12.2016, או עד למתן פסק דין ב- ת"פ 45514-04-16 , המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם מביניהם.

2.

בתאריך 21.12.2016, במסגרת הדיון שנערך בפני בבקשה – בא-כוחו של המשיב 2 נתן בשם מרשו את הסכמתו להארכת מעצרו של המשיב 2 ב-45 ימים נוספים, ותקופת מעצרו הוארכה איפוא כמבוקש. נותר לי לדון לפיכך בעניינו של המשיב 1 (להלן: המשיב ), וכך אעשה עתה.

להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה לגבי המשיב .

רקע

3.

בתאריך 25.04.2016 הוגש כנגד המשיב , יחד עם חמישה נאשמים בגירים (להלן: הנאשמים 6-3 , בהתאמה) ונאשם קטין אחד נוסף (להלן: הנאשם 2 ) (יחד: הנאשמים ), כתב אישום לבית המשפט המחוזי הנכבד.

4.

בתאריך 11.05.2016, הוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד כתב אישום מתוקן. כתב האישום המתוקן נפרש על פני 18 עמודים, ואפרט מיד בסמוך את תמציתו, ככל שהוא נוגע ב משיב .

5.

על פי החלק הכללי לכתב האישום המתוקן, במהלך השנים 2013-2009, בוצעו על ידי פעילים יהודים, במקומות שונים ברחבי המדינה ובשטחי אזור יהודה ושומרון, פעולות שונות שכונו "תג מחיר", אשר אופיינו בנקיטת מעשים פליליים שונים על רקע דתי, או לאומני. במסגרת המאבק בפעילי "תג מחיר", שר הביטחון הכריז בתאריך 02.08.2013 על כך שכל חבר בני אדם, בין אם מאוגד ובין אם שאינו מאוגד, המתכנה "תג מחיר", או המשתמש בביטוי זה, או בביטוי בעל משמעות דומה במסגרת פעולותיו, הוא התאגדות בלתי מותרת, כמשמעותה ב תקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945 . כתב האישום המתוקן מייחס, כאמור, למשיב תשעה אישומים שתיאורם התמציתי מובא להלן:

א)

על פי האישום הראשון – בתקופה הרלבנטית לכתב האישום המתוקן, היו הנאשמים , ו המשיב ביניהם, חברים בארגון טרור, אשר שם לו למטרה לגרום לבהלה ופחד בקרב האוכלוסייה הפלסטינית (להלן: הארגון ).

במסגרת ה אישום הראשון יוחסה ל משיב העבירה הבאה: חברות בארגון טרוריסטי – עבירה בניגוד לסעיף 3 ל פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948 .

ב)

על פי האישום השני – בתקופה הרלבנטית לכתב האישום המתוקן, החל משנת 2013 ועד למועד מעצרו, המשיב בצוותא חדא עם הנאשמים 3-2 , החביאו ארגז (להלן: הארגז ), ביישוב נחליאל , במיקום שאיננו ידוע למבקשת במדויק, ובו ציוד אשר שימש לצורך ביצוע הפיגועים המפורטים בכתב האישום המתוקן. על פי הנטען ציוד זה כלל, בין היתר: רימוני גז צה"ליים, כפפות ותרסיסי צבע.

בגין המעשים המפורטים ב אישום השני יוחסו ל משיב העבירות הבאות: החזקת נשק – עבירה לפי סעיפים 144(א) + 29 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977

(להלן: החוק ), והכנת עבירה בחומרים מסוכנים – עבירה לפי סעיף 497 ל חוק .

ג)

על פי האישום השלישי – במועד הרלבנטי לאישום זה, נחקרו מספר חשודים בידי כוחות הביטחון, בין היתר, בשל חשד להצתת בית על יושביו בכפר דומא (להלן: פרשת דומא ). לפי הנטען, המשיב ביחד עם הנאשם 2 ביקשו להעביר מסר לגורמי הממשל במדינת ישראל, לפיו מעצר וחקירת החשודים ב פרשת דומא לא יביא לסיכול פיגועי "תג מחיר". עוד נטען כי בתאריך 22.12.2015, המשיב ו נאשם 2 , נטלו מתוך הארגז , שני רימוני גז צה"ליים, ספריי צבע וכפפות. לאחר מכן, נטען כי באישון לילה – המשיב ו הנאשם 2 , הגיעו לביתה של משפחה מסוימת בכפר פלסטיני מסוים, שבו על פי הנטען, ישנו באותה העת זוג הורים ובנם הפעוט. לפי הנטען כאשר המשיב ו הנאשם 2 הגיעו בסמוך ל בית – המשיב ריסס על קירו של הבית כתובת מסוימת, ולאחר מכן, כך נטען, המשיב ו הנאשם 2 ניפצו את חלון הבית , שחררו את ניצרות רימוני הגז, השליכו אותם לתוך הבית , ונמלטו בריצה מהמקום. בעקבות השלכת הרימונים, כך נטען, החל להתפזר בכל רחבי הבית גז מדמיע, וכתוצאה משאיפת הגז – בני הבית החלו לדמוע ולחוש חנק, מה שהוביל לכך שההורים נשאו את בנם הפעוט ונמלטו מהבית.

בגין המעשים המפורטים ב אישום השלישי

יוחסו ל משיב העבירות הבאות: ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 333 ל חוק , בנסיבות סעיפים 355(א)(1)+(2) ל חוק

+ סעיף 25, וסעיף 29 ל חוק ; נשיאת נשק – עבירה לפי סעיפים 144(ב) רישא ל חוק + 29 ל חוק ; קשירת קשר לביצוע פשע – עביר לפי סעיף 499 ל חוק , והשחתת פני מקרקעין ממניע גזעני – עבירה לפי סעיף 196 ל חוק , בנסיבות סעיפים 144ו +29 ל חוק .

ד)

על פי האישום הרביעי – במהלך חודש נובמבר 2015, על רקע פיגועי טרור שבוצעו באותה העת נגד אזרחים יהודים , נטען כי המשיב

ו הנאשם 2

החליטו להוציא לפועל פיגוע נקמה. לפיכך, על פי הנטען, המשיב ו הנאשם 2 קשרו קשר להצתת מבנה בו שוהים פלסטינים תושבי האזור. עוד נאמר בכתב האישום המתוקן כי בתאריך 20.11.2015 המשיב ו הנאשם 2 מילאו דלק במיכל אקונומיקה ריק, והצטיידו בשני בקבוקי זכוכית, כפפות ותרסיס צבע (להלן: הציוד לפיגוע ). בנוסף נטען כי המשיב ו הנאשם 2 הכניסו לתוך תיק, את הבקבוקים כשהם מלאים בבנזין, שני רימוני גז צה"ליים מתוך הארגז , סמרטוט וכן את יתר הציוד לפיגוע . בהמשך לכך, נטען כי בשעה 04:00, או בסמוך לכך, המשיב

ו הנאשם 2

הגיעו לביתה של משפחה מסוימת בכפר ערבי מסוים. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן – המשיב ריסס על אחד מהקירות הבית את הכתובת: "יהודים להתעורר מוות לערבים". מיד בהמשך, כך נטען – המשיב ו הנאשם 2 הדליקו את פיסות הבד אשר בבקבוקים, השליכו אבנים לעבר חלונות הבית ונפצו אותם, ואז זרקו את בקבוקי התבערה לבית, זאת על פי הנטען, ביודעין כי בני המשפחה עדיין בתוכו. בקבוק תבערה אחד פגע ברשת החלון ונפל אל מחוץ לבית, בעוד שבקבוק התבערה השני גרם לחריכת שולחן בכניסה לבית. על פי הנטען מיד לאחר מכן השניים ברחו מהמקום.

בגין המעשים המפורטים ב אישום הרביעי

יוחסו ל משיב העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) ל חוק ; נשיאת נשק – עבירה לפי סעיפים 144(ב) רישא + 29 ל חוק ; השחתת פני מקרקעין ממניע גזעני – עבירה לפי סעיף 196 בנסיבות סעיפים 144ו + 29 ל חוק ; הצתה – עבירה לפי סעיפים 448(א) רישא + 29 ל חוק , וחבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיפים 329(א)(2) + 29 ל חוק .

ה)

על פי עובדות

האישום החמישי

– בליל 01.10.2015 נפגשו: המשיב יחד עם הנאשמים 4-2, ו-7 , באירוע חברתי ביישוב נחליאל , במהלכו הם קיבלו הודעה על פיגוע הטרור בו נרצחו בני הזוג הנקין ז"ל (להלן: הרצח ). בהמשך לאמור, נטען כי המשיב ו הנאשמים 4-2 קשרו קשר לבצע פיגוע תגמול בתגובה ל רצח

הנ"ל, ופנו ל נאשם 7 בבקשה לעזרה. לפי הנטען, הנאשם 7 נענה לבקשת המשיב ו הנאשמים 4-2 והעמיד לרשותם את רכבו לשם ביצוע פיגוע התגמול. בהמשך לכך, נטען כי בשעה 22:00 – המשיב ו הנאשמים 4-2 העמיסו

אבנים לרכב הנ"ל, השאירו את הטלפונים הניידים ב נחליאל , ויצאו לכיוון כפר מסוים, תוך שהם תרים אחרי מכוניות, הנושאות לוחית רישוי פלסטינית. לפי הנטען, כל אימת ש המשיב ו הנאשמים 4-2 חלפו על פני רכב פלסטיני הם זרקו עליו אבנים. כתוצאה מכך, כך נטען, נפגעו שני רכבים פלסטיניים. בהמשך לכך, נטען, כי המשיב ו הנאשמים 4-2 הבחינו ברכב פלסטיני החונה בשול הדרך, יצאו מהרכב, וניפצו את שמשותיו באמצעות אבנים, כאשר הנאשם 2 ניקב את צמיגיו.

לפי הנטען, בתום האירועים הנ"ל, בהגיעם ליישוב נחליאל , המשיב ו- הנאשמים 3-2 הסכימו כי לא די במה שעשו עד כה כתגובה הולמת ל רצח

הנ"ל. לפיכך בהמשך, כך נטען, המשיב ו הנאשמים 3-2 , קשרו קשר להצית רכב בכפר מסוים. לאחר מכן, נטען כי המשיב ו הנאשמים 3-2 הגיעו בסמוך לביתה של משפחה מסוימת, והבחינו ברכב פלסטיני החונה בסמוך לבית, ואז על פי הנטען, המשיב ריסס על קיר בית סמוך כתובת מסוימת, ובמקביל, כך נטען, הנאשם 3 ניפץ את חלונו האחורי של הרכב הפלסטיני הנ"ל, שפך בנזין על ספסל הרכב, ואילו ה נאשם 2 הצית אותו. לאחר מכן, כך נטען, נאשם 4 המתין ל משיב ו הנאשמים 3-2 , והסיע אותם חזרה ליישוב נחליאל .

ב אישום החמישי יוחסו ל משיב העבירות הבאות: יידוי אבן לעבר כלי תחבורה – עבירה לפי סעיפים 332א(ב) + 29 ל חוק ; היזק בזדון ממניע גזעני – עבירה לפי סעיף 452, ביחד עם סעיפים 144ו + 29 ל חוק ; קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) ל חוק ; הצתה – עבירה לפי סעיפים 448(א) רישא + 29 לחוק, והשחתת פני מקרקעין ממניע גזעני – עבירה לפי סעיף 196 בנסיבות סעיפים 144ו +29 ל חוק .

ו)

על פי עובדות

האישום השישי – בתאריך 30.06.2015, או סמוך לכך, המשיב

ו הנאשמים 3-2 , ו- 6-5

נסעו ברכב שהיה בשימושו של המשיב , שעל פי הנטען המשיב

נהג בו, על אף שבאותה העת לא החזיק ברישיון נהיגה. לפי הנטען, במהלך הנסיעה הנ"ל המשיב

ו הנאשמים 3-2 , ו- 6-5

קשרו קשר לפיו אם יתקלו במהלך הנסיעה בתושב ערבי יכו אותו, והם הצטיידו במקלות ובכפיסי עץ לצורך כך. לפי הנטען, במהלך נסיעתם של

המשיב ו -הנאשמים 3-2 , ו- 6-5 , הם הבחינו בתושב פלסטיני (להלן: המתלונן ),

יצאו מהרכב וריססו את פניו של המתלונן

בגז מדמיע והיכו אותו באמצעות המקלות. לפי הנטען, כתוצאה מהתקיפה הנ"ל – ל מתלונן נגרמו פצעים בצלעותיו ובידיו.

ב אישום השישי יוחסו ל משיב העבירות הבאות: תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני – עבירה לפי סעיפים 379 ו-382(א) ל חוק , בנסיבות סעיף 144ו ל חוק ; קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499 ל חוק , ונהיגה ללא רישיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10(א) יחד עם סעיף 62(1) ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] .

ז)

על פי הנטען ב אישום השביעי –

בתאריך 29.07.2014, המשיב

ו הנאשמים 3-2, ו-5 , הגיעו לפאתי כפר ערבי מסוים, כשהם מצוידים בנוזל דליק ותרסיס צבע. לאחר מכן נטען כי הנאשם 3

ריסס על קיר בית את הכתובת: "נקמה על זריקת אבנים" וצורה של מגן דוד, במקביל נטען כי המשיב , שפך חומר דליק על מכסה מנוע של רכב שחנה בסמוך, ואילו הנאשם 3 הצית את החומר הדליק באמצעות גפרור.

בגין המעשים המפורטים ב אישום השביעי יוחסו ל משיב העבירות הבאות: הצתה – עבירה לפי סעיפים 448(א) רישא ו-29 ל חוק ; השחתת פני מקרקעין ממניע גזעני – עבירה לפי סעיף 196 בנסיבות סעיפים 144ו + 29 ל חוק , וקשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499 ל חוק .

הערה : אישומים 10-8 ו-12 בכתב האישום המתוקן אינם מופנים כלפי המשיב , ולכן לא יתוארו כאן.

ח)

על פי האישום האחד עשר – במהלך חודש פברואר 2016 המשיב

ירה כדור אחד בנשק מסוג M-16 , השייך ל נאשם 3 , שהיה באותה העת חייל צה"ל.

ב אישום האחד עשר יוחסה ל משיב עבירה של החזקת נשק – עבירה לפי סעיפים 144(א) רישא + 29 ל חוק .

ט)

על פי האישום השלושה עשר – בתאריך 31.12.2015 מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (להלן: האזור ), הוציא צווי הגבלה ופיקוח מיוחדים, נגד המשיב

ו הנאשם 2

(להלן: הצווים ). במסגרת הצווים

הנ"ל, שתוקפם היה עד לתאריך 17.03.2016, היה על המשיב ו הנאשם 2 ככל שהם מצויים ב אזור , לשהות בשעות הלילה בבית הוריהם. כמו כן נאסר עליהם ליצור קשר ישיר, או עקיף אחד עם השני. לפי הנטען, בין החודשים ינואר ו-מרץ 2016, המשיב

ו הנאשם 2

נפגשו פעמים רבות, שוחחו בטלפון ואף שהו ב אזור

בשעות הלילה, שלא בבית הוריהם, וזאת חרף האמור בצווים .

ב אישום האחד עשר יוחסה למשיב הפרת הוראה חוקית (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 287(א) ל חוק.

הליכי המעצר

6.

בתאריך 25.04.2016, בד בבד עם הגשת כתב האישום – המבקשת הגישה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. במסגרת הבקשה, המבקשת טענה כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות ל משיב , וכן כי המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן, מעידים על רמת המסוכנות הגבוהה שנשקפת ממנו. לפיכך נטען כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעניינו.

במסגרת הדיון שהתקיים באותו מועד – בית המשפט המחוזי הנכבד, דחה את הדיון, לבקשת בא-כוח המשיב , לצורך לימוד חומר הראיות בתיק, והורה על הארכת מעצרו עד להחלטה אחרת.

7.

ביני לביני בתאריך 06.06.2016 התקבל תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב ובו נאמר כי המשיב בן כ-17 וללא עבר פלילי. שירות המבחן התרשם לחיוב מהאפשרות להורות על מעצר בדרך של פיקוח אלקטרוני בבית דודתו של המשיב

שהוצעה כמפקחת (להלן: הדודה ). עם זאת שירות המבחן התרשם כי ריבוי המעשים המיוחסים ל משיב , חומרתם, והעובדה כי מיוחסות לו הפרות של צווים מנהליים, מעלה ספק בדבר מידת יכולתו של המשיב להיות תחת הסדר שכזה לאורך זמן. בסיכום – שירות המבחן ציין כי מעצר בפיקוח אלקטרוני יכול להוות גורם חיצוני מסייע, לצד צו פיקוח קצין מבחן, ושיתוף פעולה מצד המשיב עם שירות המבחן. נוסף על כך נבחנה גם האפשרות לחלופת מעצר מוסדית חוץ ביתית, והיא נמצאה לא ישימה, באותו שלב, בין היתר, בשל: זמינותו של מתקן נעול אחד בלבד, תור המתנה ארוך, קדימות שיש למעורב אחר בפרשה למועד האמור, לצד העובדה כי לא ניתן לקלוט את שניהם לאותו מוסד, וכן בגין ספק שהתעורר האם חלופת מעצר מוסדית מתאימה בכלל למאפייני המשיב

ולאופי עבירותיו.

8.

בתאריך 07.06.2016, במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצר בעניינו של המשיב

–

בא-כוחו דאז הביע את הסכמתו לכך שמתקיימות בעניינו ראיות לכאורה, אך טען כי יש לשחרר את המשיב

לחלופת מעצר בבית הדודה . בהמשך לכך, במסגרת תשאול שנערך ל דודה

בבית המשפט המחוזי הנכבד, נבדקה גם השאלה האם תפקודה כמשמורנית אפשרית נהיר לה.

9.

בתאריך 14.06.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על מעצרו של המשיב

עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה, וכי מתקיימת בעניינו של המשיב עילת מעצר. עוד נפסק כי תסקיר שירות המבחן איננו מתייחס באופן מפורש לרמת מסוכנותו של המשיב , וכי שירות המבחן נמנע מהמלצה חד משמעית באשר להיתכנות לשחרר את המשיב

לחלופת מעצר, או למעצר בפיקוח אלקטרוני. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי נוכח: חומרת העבירות המיוחסות ל משיב , הכוללות סיכון ממשי של חפים מפשע על רקע אידיאולוגי גזעני; משך ביצוען, והתכנון המקדים – מסוכנותו של המשיב

גבוהה, על אף קטינותו. עוד נקבע כי העובדה ש המשיב מואשם, בין היתר, בהפרת הוראה חוקית, מושא הצווים

שניתנו בעניינו, מלמדת כי קיים קושי ליתן בו אמון. בית המשפט המחוזי הנכבד ציין כי הוא אכן התרשם לחיוב מהדודה , אך קבע כי היא לא תוכל לבדה לענות על דרישת הפיקוח, וכי בסיכום הדברים – לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בחלופה שהוצעה.

10.

המשיב

הגיש ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד לבית משפט זה, ובתאריך 26.06.2016, חברי, השופט ע' פוגלמן , דחה את עררו בקובעו כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב

ברורה, וזאת בין היתר, נוכח: הימשכות המעשים המיוחסים לו, התעוזה, התחכום וההתארגנות המוקדמת שאפיינו את המעשים, והמניע האידיאולוגי. עוד נקבע כי הפרות הצווים המיוחסות ל משיב , מקשות לתת בו את האמון הדרוש לשם שיחרורו ממעצר מאחורי סורג ובריח.

11.

מיד בסמוך לאחר מכן – המשיב הגיש לבית המשפט זה בקשה לעיון חוזר נוכח החלטה שהתקבלה בעניינו של מעורב אחר בפרשה. בתאריך 30.06.2016, בקשה זו נדחתה על ידי חברי, השופט צ' זילברטל , שקבע, מבלי להידרש לגופה של בקשה, כי על המשיב

להגיש את בקשתו לערכאה הדיונית.

12.

בתאריך 27.09.2016, בא-כוחו של המשיב

הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו. בינתיים, בתאריך 13.10.2016, בתום 6 חודשים ממועד הגשת כתב האישום המתוקן – המבקשת הגישה בקשה להארכת מעצרו של המשיב .

מיום הגשת הבקשה האמורה ועד להכרעה בה, התקיימו מספר דיונים בבקשה, כמו גם בבקשה לעיון חוזר שאותה הגיש המשיב לערכאה הדיונית.

בתאריך 21.11.2016 המשיב הסכים להארכת מעצרו ב-45 ימים, שימנו החל מתאריך 25.10.2016.

13.

בתאריך 26.10.2016 התקיים דיון נוסף בבקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב . בא-כוחו של המשיב

ביקש להורות לשירות המבחן להכין תסקיר משלים בעניינו, נוכח העובדה שחלפו כחמישה חודשים מאז שהוגש התסקיר הנדון בפיסקה 7 שלעיל, והוא גם טען כי יש לבחון בשנית חלופות מעצר בעניינו. בתום הדיון, בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את הבקשה והורה על הגשת תסקיר משלים בעניינו של המשיב .

14.

בתאריך 15.11.2016 הוגש תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב . במסגרת התסקיר המשלים שירות המבחן התרשם כי חל שינוי מסוים בהתייחסותו של המשיב למעשיו. עוד צוינה לחיוב הירתמות משפחתו של המשיב

ונכונותה לסייע לו. שירות המבחן דחה עם זאת מספר חלופות מעצר שהועלו ,

אך

המליץ על מעצר בפיקוח אלקטרוני ב בית הדודה , ו הוסיף כי להתרשמותו המשמורנים הנוספים שהוצעו בעניינו – ראויים. שירות המבחן המליץ גם על הטלת צו פיקוח מעצר לחצי שנה ושילובו של המשיב

בתכנית טיפולית.

15.

בתאריך 16.11.2016 התקיים דיון נוסף בבקשת המשיב

לעיון חוזר ובו בא-כוח המשיב

עתר לשחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני בהתאם להמלצת שירות המבחן. המבקשת, מנגד, טענה כי אין לשחררו למעצר בפיקוח אלקטרוני נוכח המסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לו, וכי הפר בעבר צווים מגבילים שניתנו בעניינו.

16.

בתאריך 06.12.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשת המשיב

לעיון חוזר והורה על המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו, בקובעו, בין היתר, כי עמדתו המסויגת של שירות המבחן וההצעה לפיקוח אלקטרוני בבית הדודה נשקלו במכלול, אולם משקלם איננו מספק למול טיבן וריבוין של העבירות החמורות המיוחסות ל משיב , כמו גם חוסר האמון ב משיב נוכח הפרת הצווים שהוצאו בעניינו בעבר ואותם הוא הפר לכאורה. עוד נקבע כי 6 חודשים הם אכן זמן ממושך בחייו של קטין, וכי נתון זה מתעצם בשים לב להימשכות ההליכים נגדו. עם זאת נקבע כי המשיב הוא על סף בגירות, ולכן נוכח מכלול השיקולים שנמנו לעיל – מתחייבת זהירות יתירה טרם שינוי תנאי מעצרו, כאשר יכול להיות שבעתיד, בצד הימשכות ההליכים – הדבר יצדיק עיון חוזר בבקשתו.

השתלשלות ההליכים בתיק העיקרי, נימוקי הבקשה והדיון בה

17.

בתאריך 25.04.2016 כתב האישום הוקרא למשיב. בדיון שנערך בתאריך 21.07.2016 בא-כוחו של אחד הנאשמים ביקש להפנות את התיק להליך גישור, ונקבע כי בא-כוחו של המשיב

יודיע אם הוא מעוניין להצטרף להליך זה. בתאריך 20.09.2016 המשיב ביקש לדחות את הדיון לשם קבלת חומרי חקירה נוספים, ולשם הגשת עתירה לגילוי ראיה. בתאריך 08.1.2016 בא-כוחו של המשיב

טען כי טרם קיבל לידיו את מלוא חומר הראיות, וכי קיימת עתירה לגילוי ראיה חסויה, התלויה ועומדת בפני בית משפט זה. נוכח האמור בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי טרם בשלו התנאים לתחילת שמיעת הראיות בתיק. אציין כי בתאריך 30.11.2016 חברי, השופט נ' הנדל , דחה את עתירתו של המשיב לגילוי ראיה חסויה.

18.

נוכח השתלשלות ההליכים הנ"ל, ונוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מ המשיב , העולה לטענת המבקשת, מהעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן ועל רקע עבירות הפרת הצווים המיוחסות לו – המבקשת סבורה כי לא ניתן לתת במשיב אמון וכי יש להאריך את מעצרו, חרף המלצתו של שירות המבחן בתסקיר המשלים שהוגש בעניינו.

19.

בגדר הדיון שהתקיים בפני בתאריך 21.12.2016 המבקשת חזרה על טיעוניה בבקשה, ואילו בא-כוח המשיב טען, מנגד, כי

יש לבחון את האפשרות לשחרר את המשיב

למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית הדודה

בהתאם להמלצת שירות המבחן. בא-כוחו של המשיב

ביקש לסמוך את טענתו זו, בין היתר, על הטעמים הבאים: בקשות הארכת מעצר בעניינם של קטינים הן חריג; ל משיב אין עבר פלילי; קיומן של בקשות חוזרות ונשנות להשלמת חומרי חקירה, שלטענתו טרם נענו; השלב ההתחלתי בו מצוי ההליך, שצפוי להימשך זמן רב; חלוף הזמן, כ-6 חודשים מיום המעצר, והתדרדרות מצבו הנפשי של המשיב , מושא התסקיר המשלים שהוגש בעניינו.

דיון והכרעה

20.

לאחר עיון בבקשה ושמיעת טיעוני באי-כוח הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל . להלן אפרט בקצרה את נימוקי להחלטתי זו.

21.

הכלל הוא כי קטין הנתון במעצר, לפרק זמן של שישה חודשים בטרם שמשפטו הגיע לידי הכרעה – ישוחרר בתום פרק זמן זה (ראו: סעיף 61 ל חוק המעצרים , בשילוב סעיף 10יב ל חוק הנוער ). לכלל זה יש חריג המוצא את ביטויו, ב סעיף 62 ל חוק המעצרים בשילוב עם סעיף 10יג ל חוק הנוער . מתוקף השילוב בין השניים קיימת לבית משפט זה הסמכות, להורות, במקרים המתאימים, על הארכת מעצרו של הקטין גם לאחר שחלפו שישה חודשים – וזאת לתקופות זמן של עד 45 ימים, בכל פעם. החלטה בבקשה כגון דא, תתקבל לאחר עריכת איזון בין הפגיעה בחירות הנאשם, בראי חזקת החפות העומד לו בטרם שהורשע, לבין הצורך לשמור על שלום הציבור ובטחונו. בעת עריכת האיזון, בית המשפט יביא בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים: קצב התנהלות המשפט; חומרת העבירות המיוחסות לנאשם; עברו הפלילי; גילו של המשיב ; המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט, והאפשרות להפיגה בחלופת מעצר, לצד החשש מפני שיבוש הליכי משפט, או מהימלטותו של הנאשם מן הדין (ראו: בש"פ 5073/14

מדינת ישראל נ' פלוני

(25.07.2014); בש"פ 1383/16

מדינת ישראל נ' פלוני

(22.02.2016); בש"פ 2324/16

מדינת ישראל נ' פלוני (14.04.2016)).

22.

בפסיקתנו נקבע עוד כי כאשר עסקינן בנאשם שהינו קטין, הדבר מצריך בחינה מדוקדקת וקפדנית במיוחד, באשר לשאלה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה, אשר תפחית את המסוכנות הנשקפת לשלומו של הציבור ולשיבוש ההליך המשפטי – מחד גיסא, ותמזער, ככל הניתן, את הפגיעה בחרותו של הנאשם הקטין, אשר עומדת לו חזקת החפות, ובאפשרות להביא לשיקומו – מאידך גיסא (ראו: בש"פ 6502/10

מדינת ישראל נ' פלוני (13.09.2010); בש"פ 8127/12

מדינת ישראל נ' פלוני

(18.11.2012); בש"פ 6151/16 מדינת ישראל נ' פלוני (08.09.2016)).

עם זאת, נפסק כי עצם היותו של נאשם קטין – איננה מקנה לו חסינות ממעצר, וככל שהאינטרס בדבר שלומו ובטחונו של הציבור דורש זאת, או במידה ואין אפשרות להפחית את מסוכנותו בחלופה הולמת – יש להורות על מעצרו מאחורי סורג ובריח, והקטינות לא תשמש לנאשם כתריס בפני מעצר (ראו: בש"פ 266/16

פלוני נ' מדינת ישראל (19.01.2016); בש"פ 898/16

פלוני נ' מדינת ישראל

(10.02.2016)).

23.

בנידון דידן, האיזון בין השיקולים שאותם יש להביא בחשבון מביא למסקנה כי בשלב זה אין מקום לאפשר ל משיב לרצות את מעצרו בתנאי פיקוח אלקטרוני.

בצידן האחד של כפות המאזניים ניצבת העובדה כי מ סוכנותו של המשיב נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו, אשר בוצעו על פי הנטען במסגרתו של הארגון , המונע ממניעים גזעניים ואידאולוגיים, והכל לאורך זמן ובאופן חוזר ונשנה. כבר נפסק כי כאשר מדובר בעבריינות אידיאולוגית, המבוצעת על רקע לאומני-גזעני, מתחזק יסוד המסוכנות להישנות מעשים דומים (ראו, למשל: בש"פ 2806/14 מדינת ישראל נ' ריכטר (16.04.2014); בש"פ 7269/16 מדינת ישראל נ' פלוני (27.10.2016)).

בענייננו, מכתב האישום המתוקן עולה, לכאורה, מגמה של התמקצעות והסלמה במעשיו של ה משיב בדמות האמצעים בהם המשיב , עשה שימוש, לפי הנטען, החל ממקלות, וכלה בבקבוקי תבערה. המשיב אף ניסה לטשטש, על פי הנטען, את עקבותיו באמצעות כפפות, והשאיר את הטלפון הנייד למניעת איכון שלו בזירת האירוע, כמפורט באישום החמישי . למשיב מיוחסים גם הפרת צווים מינהליים שהוצאו בעניינו, דבר המלמד אף הוא על הקושי ליתן בו אמון, ועל המסוכנות הנשקפת ממנו.

מנגד, בצידן השני של כפות המאזניים – עומדים לטובת המשיב : גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי, קצב התנהלות ההליך הפלילי בעניינו עד היום והצפי להמשך ארוך, השינוי שחל לכאורה בגישתו לדברים, כמתואר בתסקיר המשלים, והמלצת שירות המבחן לשחררו למעצר בפיקוח אלקטרוני ב בית הדודה .

באשר לקצב התקדמות ההליכים בתיק העיקרי – אכן מדובר בהליך ממושך, מרובה נאשמים ואישומים, שחומר החקירה בו רב. יתרה מכך, נוכח הניסיונות לקדם את הליך הגישור בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה נראה כי סופו של ההליך עדיין איננו נראה באופק. ייתכן כי בחלוף הזמן יהיה כדי להפחית את החשש משיבוש הליכי החקירה, אך נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת, כאמור, כיום מ המשיב – אין די בזמן שחלף עד הנה כדי להביא לשינוי בנקודת האיזון.

בנסיבות העניין, טרם בשלה העת לשקול חלופות מעצר בעניינו של המשיב , כמו גם מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני.

24.

נוכח כל האמור לעיל – מעצרו של המשיב

מוארך בזאת לתקופה של 45 ימים, שימנו החל מתאריך 09.12.2016, או עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי הנכבד, או עד למתן פסק דין ב- ת"פ 45514-04-16 , המתנהל בבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד – הכל לפי המוקדם יותר.