בש"פ 9367/07 דמיטרי מקרוב נ. מדינת ישראל

1.

המשיב עומד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע בעבירות של הסגת גבול, פגיעה בפרטיות ואיומים – שביצע, על פי הנטען – כנגד המתלוננת, בת זוגו לשעבר ואם בתו.

נטען, כי ביום 12.10.07 בצהריים ניגש לגן הילדים בערד בו נמצאת הבת, וכשהגיעה המתלוננת לקחתה ביקש אותה כי תיתן לילדה סוכריות שהביא לה. המתלוננת סירבה, ובתגובה איים עליה המשיב כי ירע לה. בהמשך עקב אחרי המתלוננת בדרכה לביתה (שהיה בעבר ביתם), נכנס אחריה לבית ומשך שעתיים סירב לדרישתה לצאת החוצה. יומיים אחר כך (14.10.07) עקב אחרי המתלוננת בדרכה מגן הילדים של הבת אל הבנק, ולמחרת (15.10.07) הטריד אותה שוב ושוב טלפונית וביקש אותה לשוב ולהתגורר עמה.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה את בית משפט השלום לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. זאת, בעיקר לאור העובדה שיום אחד בלבד לפני ביצוע המעשים האמורים שוחרר העורר ממאסר בן 15 חודשים שהוטל עליו עקב הרשעתו בעבירות שעבר נגד המתלוננת, ובהן תקיפה בנסיבות מחמירות, הפרת הוראה חוקית, הפרת צו הגנה, איומים, הטרדה ועוד.

בית משפט השלום (סגן הנשיא ד' מגד) הורה על עריכת תסקיר מעצר ודחה המשך הדיון ליום 8.1.08. לאחר שבחן את טיב העבירות המיוחסות עתה לעורר, ואת העובדה שלא יוחסו לו מעשי אלימות, החליט סגן הנשיא ד' מגד כי עד לדיון שיערך לאחר קבלת התסקיר ישוחרר העורר בתנאי ערובה, לדירה ששכר בשדרות, תוך איסור יצירת קשר כלשהו עם המתלוננת וחיובו להתייצב אחת ליומיים במשטרת שדרות.

המדינה עררה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דברת) את הערר, והורה כי עד לקבלת תסקיר המעצר יישאר העורר במעצרו. כבוד השופטת דברת הוסיפה וקבעה, כי בית משפט השלום "יקבע מועד מיידי להמשך הדיון ויודיע על המועד לשירות המבחן על מנת שיגיש תסקיר מעצר עד ליום הדיון".

בערר זה שבפני משיג העורר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי, ומבקש להחזיר לתוקפה את החלטת השחרור בערובה של בית משפט השלום.

2.

שופטי הערכאות קמא לא נחלקו ביניהם כי העבירות המיוחסות לעורר, כשלעצמן, אינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים. הם גם לא נחלקו כי עילת המעצר קמה בעניינו נוכח עברו בפלילים, בעבירות אלימות, איומים והטרדה שעבר כלפי המתלוננת. כזכור, העבירות המיוחסות לו עתה נעברו על ידו יום אחד בלבד לאחר ששוחרר ממאסר בן 15 חודשים שהוטל עליו בשל העבירות הקודמות.

בית המשפט המחוזי מצא כי בהינתן זאת – לא היה מקום לשחרר את העורר ממעצרו בתנאי שחרור נעדרי פיקוח ומבלי שמסוכנותו נבחנה על ידי שרות המבחן. עם זאת, הוסיף והורה בית המשפט המחוזי להקדים ככל הניתן את המשך הדיון בבית משפט השלום בבקשת המעצר.

החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 26.10.07. בדיון שנתקיים בערר זה ביום 11.11.07 נמסר לי על ידי הצדדים כי עד כה לא הוקדם הדיון בבית משפט השלום וטרם נערך תסקיר המעצר.

3.

מקובלת עלי מסקנת בית המשפט קמא, כי הרשעותיו הקודמות של העורר במעשי אלימות, תקיפה ואיומים כלפי המתלוננת חייבו בחינה נוספת של תנאי שחרורו כפי שנקבעו על ידי בית משפט השלום – ואיני מוצא מקום להתערב בכך. עם זאת, ובהתאם לאמור בסיפא להחלטת בית המשפט המחוזי, אני מחליט כי בית משפט השלום יקדים מועד המשך הדיון בבקשת המעצר למועד שייקבע לא יאוחר מ-20.11.07, ועד למועד זה על שירות המבחן להגיש תסקיר המעצר בעניינו של העורר. היה והתסקיר לא יובא בפני בית משפט השלום עד לאותו המועד – ישקול בית משפט השלום את האפשרות לשחרור העורר בתנאי הערובה כפי שנקבעו על ידו בראשונה, או בתנאים נוספים, וידון לעניין זה בבקשת המעצר מלכתחילה.

4.

בכפוף למפורט בסעיף 3 לעיל – אני דוחה את הערר.