בש"פ 9371/07 . מדינת ישראל נ. אלי שיפמן

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 21.10.2007. בפסק הדין זוכו המשיבים מהאישום הראשון בכתב האישום, בהתבסס על הסייג שבסעיף 34יט לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כאשר הזיכוי נשען על טענה של הסתמכות על ייעוץ משפטי. בעקבות הזיכוי מן האישום הראשון ביטל בית המשפט את עונש המאסר בפועל, והותיר בעינו את המאסר על תנאי בלבד. בבקשה נטען כי ביום 10.10.07 ניתן בבית משפט זה פסק דין אחר (ע"פ 845/02) בו נדחתה טענת הנאשמים להגנה מכוח סעיף 34יט לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אשר נשענה גם היא על טענה של הסתמכות על ייעוץ משפטי. לטענת המבקשת, עיון בשני פסקי הדין מעלה כי יש מקום לשקול הגשת בקשה לדיון נוסף, בעילה שההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, וכן "מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין". לדברי המבקשת, על מנת לשקול בכובד ראש את האפשרות להגיש בקשה לדיון נוסף קיים צורך בהיוועצויות נוספות, ולצורך כך זקוקה המבקשת לפרק זמן נוסף של 30 ימים. כטעם מיוחד להערכת המועד מצביעה המבקשת על מורכבות הסוגיה של הסתמכות על ייעוץ משפטי ועל מורכבות המקרים שנדונו בשני פסקי הדין. המשיבים מתנגדים לבקשה, מן הטעם שהליך החקירה והמשפט נגדם החל בשנת 1996 וכל ארכה שתינתן תהווה עינוי דין בלתי סביר.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אמת, הגישה כלפי בקשות של המדינה להארכות מועד להגשת הליכים פליליים הינה קפדנית (ראו, בש"פ 822/99 שכטר נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 1; בש"פ 8758/01 מדינת ישראל נ' רזינשוולי (לא פורסם 12.2.2002); ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 14.7.2002). בקשת המדינה לדיון נוסף בהליך פלילי אינה דבר רגיל או מובן מאליו, ובקשת ארכה להגשתו, אף היא עניין חריג המתאים לנסיבות יוצאות דופן. יחד עם זאת, שוכנעתי כי במקרה זה יש להיעתר לבקשה. שוכנעתי כי קיים אינטרס ציבורי כבד משקל בכך שיתאפשר למבקשת לשקול באופן יסודי את השאלה האם יש מקום להגשת בקשה לדיון נוסף וכי לא תתקבל החלטה חפוזה בעניין זה. הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, כך שלא נוצרה אצל המשיבים ציפייה כי פסק הדין בעניינם הפך חלוט וכי לא תוגש בקשה לדיון נוסף. לאור העובדה כי הבקשה הוגשה בתוך המועד, גם לא נפגעה במקרה זה פעולתה התקינה, היעילה וההוגנת של מערכת הצדק הפלילי. משך הארכה המתבקשת אינו רב, ואין בו כשלעצמו לגרום לעינוי דין ממושך. אשר לסיכויי ההליך, אין בידי לקבוע בשלב מקדמי זה כי הם נמוכים באופן המצדיק דחיית הבקשה. לאור משקלו של האינטרס הציבורי הנזכר, ובשים לב למורכבות הסוגיה ומורכבותן של שתי הפרשות בהן היא נדונה, ולכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת הליך, באתי למסקנה כי מקרה זה משתייך לאותם מקרים יוצאי דופן, בהם יש מקום למתן ארכה למדינה להגשת בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דין פלילי. התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. המועד להגשת בקשה לדיון נוסף מטעם המבקשת מוארך עד ליום 5.12.2007.