בש"פ 94/02 עבדאללה בסיס נ. מדינת ישראל

השופט י' אנגלרד:

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 443/01.

1.ביום 19.12.2001 הוגש כנגד העורר וכנגד נאשם נוסף כתב אישום, המייחס לשניים עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 7.12.2001 תקף העורר, יחד עם חבריו, את המתלונן סמי חלבי בחניון בדליית אל כרמל. הם הפילו את המתלונן על הריצפה ובעטו בו. בהמשך הוציא העורר חפץ כהה ודקר באמצעותו את המתלונן בראשו. כשהגיע למקום חברו של המתלונן, דקרו אותו הנאשמים באמצעות חפצים כהים. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן פצעי דקירה בקרקפת, בבית החזה ובמותן שמאל ולחברו נגרמו פצעי דקירה בגב ובמותן שמאל.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה לעצור את העורר ואת הנאשם הנוסף עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בחיפה - מפי השופט י' כהן - נענה לבקשת המדינה. הנאשמים הכחישו קיומן של ראיות לכאורה, וכל אחד מהם טען כי חברו הוא שדקר את המתלוננים. לאחר עיון בחומר החקירה שוכנע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של שני הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. בית המשפט קבע כי לאור העבירות המיוחסות לנאשמים, מתקיימת בעניינם חזקת מסוכנות. לאחר שקילת חלופות המעצר המוצעות ונסיבותיהם של הנאשמים, קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על חלופת מעצר.

3.על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שלפניי. בערר טוען בא-כוח העורר כי בית המשפט המחוזי לא נתן את דעתו במידה מספקת על נסיבותיו האישיות של העורר. העורר הוא צעיר בן 19, המשרת כחייל בשירות סדיר בצה"ל, אין לו עבר פלילי ו"הרוחות הרעות" שנשבו ביישוב בין המשפחות נרגעו והכל חזר למסלולו הרגיל. כן העלה בא-כוח העורר את הטענה כי חלקו של העורר בתקיפה היה קטן מזה של שותפו. כן קבל בא-כוח העורר על כך שבית המשפט המחוזי נתן עדיפות לשיקול ההרתעתי והתעלם מחזקת החפות.

4.בערר לפניי חזר בא-כוח בעורר בהרחבה על נימוקי הערר. כן ציין כי משפטו של העורר יתחיל רק בחודש אפריל ויש לשער כי המשפט יימשך מספר ישיבות לא קטן. לעומתו, העלה בא-כוח המדינה את המסוכנות המיוחדת של מבצעי עבירות אלימות צעירים, אשר באופן בלתי רציונלי שולפים דוקרנים וסכינים ל"יישוב" סכסוכים של מה בכך. ואמנם, גם במקרה הנדון האלימות פרצה על רקע של עניין חסר ערך כלשהו.

5.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טיעוני בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. מעשי האלימות בנשק קר מקימים חזקת מסוכנות על פי הדין ולא השתכנעתי כי בנסיבות העניין חזקה זו נסתרה.

אי לכך, הערר נדחה.