בש"פ 94/98 משה זוארץ נ. מדינת ישראל

בתאריך 29.8.97 הגיע לנמל התעופה בן-גוריון, בטיסה ממכסיקו דרך מדריד, אחד פרנסיסקו פרצ'ס אסטרדה. בשל חשד שנתעורר לגביו הוזמן האיש לבדיקה, ובבדיקה הוברר שהוא נושא על גופו שש חבילות של סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל 2490 גרם נטו. חקירתו העלתה כי ייבא את הסם לישראל על מנת למוסרו לאחד "משה" בבת-ים. עד מהרה הוברר, כי אין זה ביקורו הראשון של הבלדר בישראל, שגילה נכונות לשתף פעולה עם המשטרה והוביל את השוטרים לביתו של העורר בבת-ים. בשעת לילה מאוחרת, שעות רבות לאחר נחיתתו בישראל, התדפק הבלדר על דלתו של העורר, אך העורר, שהסתגר בבית עם אשתו, נמנע מלפתוח בפניו את הדלת. גם משהתערבו השוטרים ודרשו מן העורר לפתוח את הדלת, לא נענה העורר לדרישה והשוטרים נאלצו לפרוץ את דלת הדירה בכוח. העורר נעצר ובגמר החקירה הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר עם שני תושבי מכסיקו, שבגדרו ייבא לישראל בשמונה הזדמנויות שונות - באמצעותו של הבלדר אסטרדה הנ"ל - סם מסוכן מסוג קוקאין, כשבכל משלוח הוחדרו לישראל בין 2 ל2.5- ק"ג מן הסם האמור. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום בירור משפטו.

בערר כנגד החלטה זו טען הסניגור כי בידי המאשימה אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. גירסת האישום מבוססת, בעיקרה, על העדויות שמסר הבלדר בחקירת המשטרה. בעדויותיו סיפר הבלדר כי ייבא סמים לישראל גם בשבע הזדמנויות קודמות, מסר פרטים על הכמויות שהביא וכן על כך שבכל אחת מן הפעמים בא על שכרו מידיו של העורר בתשלומים שנעו בין חמשה עשר לשמונה עשר וחצי אלף דולר. לטענת הסניגור, עדויותיו של הבלדר לוקות בבלבול, בשקרים גלויים, בסתירות פנימיות רבות, בעירוב של מציאות ודמיון, ועל פניהן ניכר שאינן מהימנות. העורר לא הכחיש את היכרותו עם הבלדר, אלא שלדבריו היכרות זו נוצרה באקראי ושלה ולחשדות שהטיל בו הבלדר אין ולא כלום. העורר סיפר כי בשנת 1995 נסע לבמכסיקו והתארח אצל אחד איציק לביא. בשנת 1996 התקשר איתו איציק וביקש ממנו לארח בישראל את אסטרדה שבא לכאן לביקור, ומתוך רצון לגמול לאיציק טובה תחת טובה, ניפגשו הוא ורעייתו עם אסטרדה ורעייתו וארחו אותם במסעדה. בכך, טוען העורר, הסתיים הקשר בינו לבין אסטרדה. הוא לא פגש בו מאז ולא השתתף עימו בשום פעילות שהיא. לעורר לא היה הסבר, על שום מה יעיד אסטרדה בחקירת המשטרה כי בכל המקרים הקודמים בהם ייבא סם מסוכן מסר את המשלוחים לידי העורר, זולת האפשרות שאסטרדה בחר בו כבקורבן לעלילת שווא.

שמיעת תשובת באת-כוח המדינה והעיון בראיות הביאוני למסקנה שלהאשמתו של העורר יש תשתית ראייתית שלכאורה היא מוצקה. בדיקות החוקרים העלו את תאריכי כניסתו ויציאתו של אסטרדה לישראל במהלך השנים 1996 ו1997-. הסתבר שכל ביקוריו, למעט אחד, לא ארכו יותר משלושה ימים כל ביקור. בהיותו כאן התארח בבית-מלון בבת-ים הנמצא סמוך מאוד לביתו של העורר. בדיקת שיחות הטלפון שלו, בימי שהותו בבית המלון, העלתה, שכל השיחות המקומיות שקיים הבלדר היו למספרי טלפון של העורר. בכל אחד מהביקורים טילפן אל העורר פעמיים או שלוש, ולא טילפן לשום מנוי טלפון אחר בישראל. בעובדות אלה יש, כמובן, משום חיזוק ממשי ביותר לגירסת הבלדר שבא לישראל למטרות הקשורות לאספקת סמים לידי העורר והעובדות המוכחות טופחות על פני טענת העורר כי לא היה לו שום קשר עם הבלדר זולת אותו אירוח במסעדה. זאת ועוד: לגירסת הבלדר, כזכור, שילם לו העורר שכר בסכומים ניכרים בדולרים. העורר נחקר אודות עיסקות חליפין שביצע במטבע חוץ וטען שמעולם לא החליף סכום משמעותי של שקלים בדולרים. אף כאן נתברר שהוא דובר שקר. בעזרת נתונים שנמצאו בפנקס הטלפונים שלו הגיעה המשטרה לשלושה חלפנים שמסרו עדויות בחקירה, בהן אישרו את היכרותם עם העורר וסיפרו אודות מספר מקרים שבהם המירו לעורר, לפי בקשתו, שקלים בסכומים שהסתכמו באלפי דולרים; במקרה אחד חמישה עשר אלף דולרים. כן הסתבר כי העיתוי של החלפת הכספים התאים בדרך כלל למועדי שהייתו של הבלדר בישראל, עובדה המחזקת את גירסתו שהעורר שילם לו סכומים נכבדים בדולרים.

בנסיבות אלו לא ראיתי מקום להידרש לטענת הסניגור שעדויותיו של הבלדר לוקות בבלבול ובעירוב דמיון ומציאות. מקובל עליי, כנקודת מוצא, כי הבלדר איננו כליל השלמות ואף עדויותיו מן הסתם אינן כאלה. אך כפי שציין בית המשפט המחוזי בצדק, בעניין אחד דבק הבלדר בנאמנות לאורך כל עדויותיו, והוא, שאת הסמים הבריח לישראל בעבור העורר ומסר אותם לידיו. החיזוקים שנמצאו לגירסתו בראיות אובייקטיביות וכן בהתנהגותו בליל מעצרו עת סירב לפתוח בפני הבלדר את דלת דירתו, מסלקים את החשש עליו הסתמך הסניגור כאילו המדובר בעלילת שווא שהטיל הבלדר באדם נקי כפיים שהיכרותו עמו היא אקראית.

התביעה הניחה בסיס איתן לעילת המעצר הנטענת. העבירות שבהן הואשם העורר, לפי מהותן, מעידות על העורר שאם ישוחרר ממעצר עלול הוא לסכן את ביטחון הציבור. לעורר, כפי שהוברר, יש הרשעה קודמת בעבירות סמים שבגינה ריצה ארבע שנות מאסר בפועל. מעורבותו המוכחת לכאורה בעבירות הנוספות מלמדת כי העונש אשר הוטל עליו בפרשה ההיא לא הרתיעו מלשוב ולעסוק ביבוא סם קשה בכמויות אדירות לישראל. המסקנה המתבקשת היא שבדין החליט בית המשפט המחוזי לעוצרו עד תום בירור משפטו.

הערר נדחה.