בש"פ 940/10 מדינת ישראל נ. מחמוד מסארוה

לפני בקשה שלישית מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות מעצרים), התשנ"ו-1996 .

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 , אשר בוצעה כלפי דודו של המשיב – אחיה של אמו (להלן: הדוד ). על-פי הנטען בכתב האישום, בשעת ערב ביום 20.9.08 נמסר למשיב כי מוקדם יותר באותו היום הדוד רב עם אמו על רקע סכסוך ירושה שהתגלע בין השניים, ובכלל זה קילל אותה, גירש אותה מהבית, היכה אותה וזרק עליה כיסא. סמוך לאחר מכן, יצא המשיב מביתו כשהוא מצויד באקדח ונסע לביתו של הדוד. בהגיעו למקום, ולאחר שהבחין בדוד בסמוך לבית, התקרב עם רכבו אליו, עצר, אחז באקדח וירה בו מספר רב של יריות דרך חלון מושב הנוסע שליד הנהג. לאחר מכן, נמלט המשיב מן המקום, לא לפני שירה מספר יריות באוויר כשהבחין בעוברי אורח שהיו במקום הסמוך לנתיב הימלטותו. כתוצאה מהירי פגעו בגופו של הדוד ארבעה קליעים, והוא נפטר עוד באותו יום כתוצאה מן הפגיעות.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מ' יפרח ) נעתר לבקשה, והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, וזאת לאחר שבא-כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים למשיב ולקיומה של עילה למעצרו.

3.

משמשפטו של המשיב לא הסתיים בתום תשעת חודשי מעצרו, פנתה המדינה בשתי בקשות קודמות להאריך את מעצרו מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית. בהסכמת בא-כוח המשיב, הוארך מעצרו של המשיב בשתי הפעמים בהתאם למבוקש (בש"פ 6405/09 מיום 9.8.09 (כב' השופטת ע' ארבל ) ובש"פ 9031/09 מיום 10.11.09 (כב' השופט ס' ג'ובראן ).

4.

לאחר שמשפטו של המשיב לא בא על סיומו אף לאחר שתי הארכות אלו של מעצרו, פונה המדינה בבקשה הנוכחית להורות על הארכה נוספת של מעצרו, זו הפעם השלישית. לטענתה, מסוכנותו המובהקת של המשיב לציבור נלמדת מן העבירה החמורה המיוחסת לו, אשר בוצעה באכזריות ובדם קר. נוכח העונש הצפוי למשיב אם יורשע, קיים גם חשש ממשי להימלטותו מאימת הדין. אשר למהלך הדיונים בתיק העיקרי המתנהל נגד המשיב, מציינת המדינה כי במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים התקיימו בתיק ארבע ישיבות הוכחות, אשר במהלכן העידו 23 עדים ופרשת התביעה הסתיימה. ביום 13.9.09 נשמעה פרשת ההגנה וגם היא באה על סיומה. לאחר שהסתיימה שמיעת ההוכחות בתיק, המדינה הגישה את סיכומיה ביום 18.10.09 והמשיב הגיש את סיכומיו ביום 15.12.09. נכון לעת זו, ההליך מצוי בהמתנה למתן הכרעת הדין. המשיבה מוסיפה ומציינת כי סיכומי המשיב הוגשו לאחר שנתקבלה אורכה מוסכמת לכך, תוך שבא-כוח המשיב הצהיר כי יסכים להארכת מעצרו של מרשו עד לתום ההליכים המשפטיים ומתן פסק הדין. בנסיבות אלה, סבורה המדינה כי הכף נוטה בבירור להמשך מעצרו של המשיב, ועל כן, היא מבקשת להורות על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים החל ביום 16.2.10, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 10846-11-08, המתנהל בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז, לפי המוקדם מביניהם.

5.

בא כח המשיב הודיע כי יסכים להארכת מעצר לתקופה המינימלית האפשרית לצורך מתן פסק הדין, אך לא למלוא התקופה המבוקשת של 90 יום. המדינה עומדת על בקשתה להאריך את המעצר למלוא התקופה, באין עדיין מועד ידוע למתן פסק הדין.

6.

במכלול נסיבות הענין, יש מקום לקבלת בקשת המדינה ולהארכת המעצר ל-90 יום כמבוקש.

7.

מסוכנותו של המשיב עולה מנסיבות ביצוע העבירה, וקיים גם חשש להימלטותו מן הדין באם ישוחרר. ההליך מצוי בשלבו הסופי ויש לאפשר לבית המשפט להשלימו במתן פסק דין הנמצא כבר בפתח. אם יורשע המשיב, עשוי להידרש פסק זמן גם לצורך מתן גזר הדין. בקשתו של ב"כ המשיב להגביל את תקופת ההארכה ל"תקופה מינימלית" כדבריו, כמוה כנסיון לקבוע לוח זמנים לערכאה הדיונית לצורך מתן פסק דין, וברי כי אין מקום לכך, מה גם שאין ספק כי בית המשפט קמא יפעל בדחיפות ככל הניתן כדי להשלים את ההליך במתן פסק דין, ככל שמשא העניינים שבטיפולו על פי סדרי העדיפויות הנדרשים להם מאפשר.

8.

מעצר המשיב מוארך, אפוא, בתשעים ימים מיום 16.2.10 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.