בש"פ 941/10 מדינת ישראל נ. אלכסנדר בורילין

1.

לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב 1 (להלן: המשיב ) בתשעים ימים מיום 17.2.10, או עד למתן פסק דין בת"פ 2063/09 בבית משפט השלום בבאר-שבע, לפי המוקדם ביניהם.

המשיב 2 הסכים להארכת המעצר, והחלטה בעניינו ניתנה ביום 4.2.10.

2.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום ביום 17.5.09, המייחס להם עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)(ג) רישא ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] , התשל"ג-1973. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 11.5.09 בשעה 22:30, או בסמוך לכך, החזיקו המשיבים בבאר-שבע, בארון חשמל, בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל 38.4324 גרם , מחולק ל-54 יחידות, שלא לצריכתם העצמית, ושלא כדין.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, על יסוד ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, וחזקת מסוכנותם הקמה נוכח מהות העבירות המיוחסות להם. ביום 3.6.09 קבע בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופטת מ' וולפסון ) כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב. ביום 20.8.09 קבע בית המשפט (כב' השופט י' פרסקי ), על יסוד תסקירי שירות המבחן, כי חלופות המעצר שהועלו על ידי המשיב אינן יכולות לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. ערר שהגיש המשיב על החלטות בית משפט השלום, הן בענין הראיות והן בענין חלופות המעצר, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט

י' אלון ) ביום 10.9.09. בקשה לעיון חוזר שהוגשה מטעם המשיב לבית משפט השלום נדחתה ביום 3.2.10 (כב' השופט י' פרסקי ), לאחר ששירות המבחן בחן חלופת מעצר נוספת, והמליץ שלא לשחרר את המשיב לחלופה זו.

4.

נוכח חלוף הזמן מאז מעצרו של המשיב, הגישה המדינה עתה בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בעניינו. בבקשתה, היא טוענת כי הכמות הגדולה של הסם שנתפס בהחזקת המשיבים, וכן חלוקתו למנות קטנות יותר, מלמדות כי הסם לא נועד לצריכתם העצמית. הרשעת המשיב ביום 24.1.10 בעבירת סמים נוספת מחזקת את מסוכנותו ואת הרושם שאין לתת בו אמון, כמו גם העובדה שהעבירה נשוא הבקשה בוצעה בעת שהיה משוחרר בתנאים מגבילים, ונוכח העובדה כי ביצע את העבירה יחד עם המשיב 2, בזמן שזה היה נתון במעצר בית בפיקוחו. כן צויין, כי תסקירי שירות המבחן מעלים כי החלופות שהוצעו בעניינו של המשיב אינן יכולות לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. המדינה מציינת כי טרם החלה שמיעת הראיות, אולם מוסיפה, כי מרבית הדחיות נבעו מבקשות ההגנה ומטעמיה. יתר על כן, ב"כ המדינה הודיעה כי עתה נקבעו 3 ישיבות הוכחות לחודש מרץ 2010. על פי הצפי, במסגרת מועדים אלה, ניתן יהיה לשמוע את כל עדויות התביעה, ולהתחיל בפרשת ההגנה. על כן, עומדת המדינה על בקשתה להאריך את מעצרו של המשיב, כאמור.

5.

המשיב טוען כי אין להיענות לבקשת המדינה להאריך את מעצרו. הוא טוען כי 9 החודשים שבהם הוא נתון במעצר חלפו מבלי שהתקיים דיון הוכחות כלשהו, ובתנאים אלה, אין מקום להארכת המעצר. המשיב נעדר עבר פלילי כלשהו, ועם מעבר הזמן, גם המסוכנות הנובעת מן העבירה הולכת ופוחתת. יש אף לשים לב לכך שהאישום בעבירה הוא בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, להבדיל מסחר בסם. כן הוא טוען כי תסקיר המעצר השולל את שחרורו מתבסס על שיחות טלפון עם האם ולכן אין מקום להתבסס על מסקנותיו.

6.

הקושי המרכזי בבקשת המדינה נעוץ במשך הזמן שחלף מאז מעצרו של המשיב ובעובדה כי במהלך כל התקופה של 9 החודשים לא נתקיים ולו מועד הוכחות אחד במשפט. עיון בנתונים שהמציאה המדינה מעלה כי מאז הגשת כתב האישום ביום 17.5.09 ועד ליום 20.8.09 דן בית המשפט קמא בסוגיית חלופת מעצר ביחס למשיב וקיבל לצורך כך שורה של תסקירים ביום 9.7.09, 19.7.09, 29.7.09, ולאחר מכן תסקיר משלים ביום 19.8.09. חרף מאמצים בלתי שגרתיים במציאת חלופה, לא נמצאה כזו שתאיין את מסוכנותו. גם מאוחר יותר הוגש תסקיר משלים ביום 2.2.10 והמלצת שירות המבחן באותו תסקיר היתה שלא לשחרר את המשיב בחלופה.

אשר למהלך הדיון בתיק העיקרי, ביום 7.6.09 הוקרא כתב האישום, ונקבע דיון ליום 28.6.09, בו ויתרה ההגנה על חקירת 3 עדי תביעה. נקבע מועד הוכחות ליום 23.11.09, אך לא נשמעו בו עדים עקב שביתת קלדניות. ביום 3.1.10 ביקש ב"כ המשיב את פסילת המותב. בהחלטה מיום 11.1.10 נדחתה הבקשה לפסילת מותב. ב"כ המשיב ביקש לדחות דיון שנקבע לצורך הגשת ערעור על ההחלטה, ועקב כך בוטל מועד הוכחות. ביום 25.1.10 נותב התיק לשופט אחר עקב יציאת השופט הקודם לשבתון. המדינה הגישה בקשה ביום 31.1.10 לקביעת מועדי הוכחות, וכאמור, נקבעו מספר מועדים לחודש מרץ 2010.

7.

אף שיש קושי ניכר במעבר הזמן בלא כל דיוני הוכחות, ניתן לכך הסבר בהליכים שונים שהתנהלו בין הצדדים, אשר תרמו לעיכוב בתחילת המשפט. נכון לעת זו, ההליך נותב להרכב חדש, וצפויים להתקיים מועדי הוכחות בחודש מרץ השנה. ראוי, לאור השתלשלות הדברים בתיק זה, כי ייעשה מאמץ מיוחד לקדם את ניהול המשפט לאור העיכובים שחלו עד כה.

8.

בנסיבות הענין, מסוכנותו של המשיב היא רבה מעצם אופייה של העבירה המיוחסת לו. חזקת המסוכנות הסטטוטורית לא נסתרה, ושורה ארוכה של תסקירי שירות מבחן שניתנו בעניינו של המשיב לא הצמיחו המלצת שחרור לחלופה מתאימה. אף שלמשיב אין עבר פלילי, עבירת האישום, נוכח חומרתה והמסוכנות שהיא טומנת בחובה, אינה מאפשרת את שחרורו.

9.

אני מקבלת, אפוא, את בקשת המדינה ומאריכה את מעצרו של המשיב בתשעים יום מיום 17.2.10, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.