החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 9418/00 דניס ארטמייב נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · מעצר עד תום ההליכים בעבירת חבלה בכוונה מחמירהערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת המאשימה להורות על מעצר עד תום ההליכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערר נדחה בדבר מעצרו של נאשם בן 19 שחבל בכוונה מחמירה בנער יריב בסכין. בית המשפט קבע כי לנוכח המסוכנות להישנות האלימות שעלתה מתסקיר המעצר, חלופת מעצר אינה מספיקה. טענת השוויון למתלונן שנהג אף הוא באלימות נדחתה לנוכח השוני בחומרת המעשים ובתוצאותיהם.

העובדות

העורר, כבן 19, יצא מביתו מצויד בסכין כדי לבוא חשבון עם חבורה יריבה, ובתגרה שהתפתחה פצע את המתלונן, נער כבן 16, בחזהו פעמים רבות. פציעתו של העורר הייתה שטחית, ואילו הפגיעה במתלונן הייתה חמורה והצריכה ניתוח ואשפוז ממושך. לעורר אין עבר פלילי והוא התגייס לאחרונה לצבא.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים או להסתפק בחלופת מעצר בעבירת חבלה בכוונה מחמירה?
  2. 2.האם הטענה לשוויון בינו לבין המתלונן, שגם הוא נהג באלימות, מצדיקה שחרור לחלופת מעצר?

הלכות

  1. 1

    כאשר חלופת מעצר אינה יכולה להשיג את מטרת המעצר לנוכח מסוכנות הנאשם להישנות האלימות, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים

    ״לכן נראה שחלופת מעצר אינה יכולה במקרה הנדון להשיג את מטרת המעצר.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענת שוויון מול המתלונן שנהג אף הוא באלימות אינה מקימה עילה לשחרור, לנוכח השוני המהותי בדרגת האלימות ובחומרת תוצאותיה

    ״אין כל בסיס להשוואה בין השניים, לנוכח השוני המהותי בדרגתה ובחומרתה של האלימות ובחומרת תוצאותיה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חלופת מעצר
  • חבלה בכוונה מחמירה
  • מסוכנות
  • תסקיר מעצר
  • שוויון
  • סכין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

ב בית המשפט העליון

בש"פ 9418/00

בפני: כבוד השופט א' מצא

העורר:

דניס ארטמייב

נגד

המשיב ה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי

בבאר-שבע מיום 7.12.2000 בב"ש

21955/00 שניתנה על-ידי כבוד

סגן הנשיא השופט י' פלפל

תאריך הישיבה: ז' בטבת תשס"א (2.1.2001)

בשם העורר: עו"ד א' אבו פריחה

בשם המשיבה: עו"ד מ' חדד

ה ח ל ט ה

העורר מואשם בפני בית המשפט המחוזי בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום בירור המשפט. מכאן הערר.

המעשה בתמצית: העורר, כבן 19, יצא מביתו כשהוא מצויד בסכין במטרה לבוא חשבון עם מישהו מחבורת נערים שיום קודם לכן היכה את חברו. נלוו אליו צעירים נוספים וגם חברתו. בהיות החבורה במרכז העיר התפתחה תגרה בינה ובין חבורת נערים אחרת. נער כבן 16, מבני החבורה הנגדית, שלף סכין "יפנית" ופצע את העורר בראשו ובזרועו. בתגובה שלף העורר את הסכין שהיה עמו ונעץ אותו פעם ועוד פעם בבית החזה של הנער. פציעתו של העורר היתה שטחית והצריכה רק טיפול מקומי. לעומת זאת הפגיעה בנער היתה חמורה והצריכה ניתוח ואשפוז ממושך.

סניגורו של העורר טוען כי בנסיבות העניין היה על בית המשפט המחוזי להסתפק בחלופת מעצר; ראשית, לנוכח גילו הצעיר ועברו הנקי של העורר, שאך שבועות אחדים קודם לכן התגייס לצבא וקודם התגייסותו נמנה עם מתנדבי המשמר האזרחי בעירו. ושנית, בשל החיוב לנהוג יחס שווה כלפיו וכלפי המתלונן, שכן האחרון, למרות שהיה הראשון מבין השניים אשר השתמש בסכין, לא נעצר כלל.

העיון בטענות הצדדים הביאני למסקנה שדין הערר להידחות. אינני מתעלם מגילו הצעיר ומעברו הנקי של העורר, אלא שבחומרת מעשהו העיד העורר על עצמו כי הוא עלול לסכן את ביטחון הציבור. יצוין שבתסקיר מעצר שהוגש לבית המשפט המחוזי לקראת הדיון בבקשת המאשימה נכללה הערכה מקצועית לגבי אישיותו של העורר. בין היתר נקבע שם שכאשר הוא חש מאוים הוא נוטה להגיב באלימות, ועל רקע זה קיימת מסוכנות להישנות הפגיעה באחרים. לכן נראה שחלופת מעצר אינה יכולה במקרה הנדון להשיג את מטרת המעצר. בטענת הסניגור, כי מעצרו של העורר מפר את שורת השוויון בינו לבין המתלונן, אין כל ממש. אכן נכון הדבר שגם המתלונן נהג באלימות, אך אין כל בסיס להשוואה בין השניים, לנוכח השוני המהותי בדרגתה ובחומרתה של האלימות ובחומרת תוצאותיה.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ז' בטבת תשס"א (2.1.2001).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

נוסח

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

פסקי

הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00094180.

F02

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בבש 21955/00

הלכות

  1. 1כאשר חלופת מעצר אינה יכולה להשיג את מטרת המעצר לנוכח מסוכנות הנאשם להישנות האלימות, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים
  2. 2טענת שוויון מול המתלונן שנהג אף הוא באלימות אינה מקימה עילה לשחרור, לנוכח השוני המהותי בדרגת האלימות ובחומרת תוצאותיה