בש"פ 9418/12 עלי אבו ע'אנם נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערר על החלטת בית משפט מחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט) במ"י 54503-12-12 מיום 27.12.2012, בגדרה התקבל עררה של המשיבה על החלטת בית משפט השלום ונקבע כי מעצרו של המבקש יוארך עד ליום 30.12.2012.

2.

ביום 17.2.2012 נעצר המבקש בחשד לביצוע עבירות של סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, עושק, הלבנת הון, עבירות מס וחברות בארגון פשיעה. מעצרו הוארך מפעם לפעם בהחלטות בית משפט השלום, וביום 26.12.2012 קבע בית משפט השלום כי לא קיים חשד סביר במידה מספקת לביסוס העבירות המיוחסות למבקש. עוד קבע בית משפט השלום כי לא קיים יסוד סביר לחשש כי המבקש ישבש את הליכי החקירה, וכי לא נשקפת מהמבקש מסוכנות המצדיקה את מעצרו. לפיכך, קבע בית משפט השלום כי לא מתקיימת עילת מעצר בעניינו של המבקש, והורה על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים.

3.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר וקבע כי עיון בחומר החקירה מעלה כי ישנו חשד סביר לעבירות המיוחסות למבקש. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן פעולות חקירה אשר על היחידה החוקרת לבצע כאשר המבקש מצוי במעצר, בשל חשש שמא ישבש את הליכי החקירה. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי שגה בית משפט השלום משקבע כי אין חשד סביר במידה מספקת לביסוס העבירות המיוחסות למבקש. נוכח האמור, ועל מנת לאפשר ליחידה החוקרת להשלים פעולות חקירה נדרשות, האריך בית המשפט המחוזי את מעצרו של המבקש עד ליום 30.12.2012 בשעה 16:00.

מכאן בקשת רשות הערר שלפני.

4.

בבקשה טוענת באת-כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משקיבל את ערר המשיבה והורה על הארכת מעצרו של המבקש, באופן המנוגד למסקנותיו של בית משפט השלום.

5.

עיינתי בטענות המבקש, שקלתי את נימוקיהן, ולא מצאתי כי הן מגלות עילה מספקת לבירור עניינו בפני ערכאה שיפוטית שלישית, שכן לא עולות מהן כל שאלות משפטיות או ציבוריות החורגות מעניינו הפרטי. עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות כמתחייב, ובקשתו אינה מצביעה על השלכות רוחב כלשהן, אלא תחומה לנסיבותיו הקונקרטיות (בש"פ 2756/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011)). בית המשפט המחוזי שוכנע כי ישנו חשד סביר, ואף מעבר לכך, לעבירות המיוחסות למבקש. באת-כוח המבקש מבכרת נחרצות את עמדתו של בית משפט השלום, אך אין הצדקה להעדיפה. בית המשפט המחוזי מצא כי ישנו צורך במספר ימים נוספים ליחידה החוקרת להשלמת פעולות החקירה, כשהמבקש נמצא בתנאי מעצר. למקרא החלטות בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, ופרוטוקולי הדיון לפניהם, על רקע האמור, לא מצאתי כי ישנה עילה למתן רשות לערור על-פי החוק והפסיקה, לא מבחינה פורמלית, לא מבחינה מהותית.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.