החלטה5 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 9421/11 אביחי סבח נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · עוצמת הראיות לכאורה ובחינת חלופת מעצרערר על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה ומעצר עד תום ההליכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט קיבל את הערר והורה כי עוצמת הראיות לכאורה, ובעיקר תרגיל החקירה, אינה מצדיקה מעצר בלי בחינת חלופה. העורר יוכל להציע חלופה חדשה שתיבחן בתסקיר חדש, ועד אז יישאר במעצר.

העובדות

העורר הואשם יחד עם שני נאשמים נוספים בהובלת מטען חומר נפץ באופנוע, שהתפוצץ ליד מחסום משטרתי, ובהחזקת משתיק קול בדירה. בית המשפט המחוזי קבע שיש ראיות לכאורה והעורר הסכים למעצר עד תום ההליכים לאחר תסקיר שלילי, תוך שמירת הזכות לערור על הראיות. הראיה המרכזית נגדו הייתה תרגיל חקירה שבו שוחח עם אחד הנאשמים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית המלמדת כי העורר היה מודע להימצאות המטען באופנוע ונטל חלק בעבירות הנשק וקשירת הקשר
  2. 2.האם עוצמת הראיות לכאורה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים בלא בחינת חלופת מעצר
  3. 3.האם יש לאפשר לעורר להציע חלופת מעצר חדשה חרף תסקיר שלילי והסכמתו למעצר

הלכות

  1. 1

    לתרגיל החקירה כשלעצמו אין עוצמה ראייתית המצדיקה מעצר בלא בחינת חלופה, שכן אמירות העורר ויותם לפני ואחרי התדרוך עשויות להצביע על כך שלא היו מודעים להטמנת המטען.

    ״איני סבור כי יש לייחס לתרגיל החקירה כשלעצמו עוצמה ראייתית המצדיקה את מעצרו של העורר בלא בחינת חלופת מעצר״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הראיות בעניין החזקת משתיק הקול הן בעלות עוצמה קלה, שכן חוות דעת מז"פ אינה קובעת חד משמעית שמדובר במשתיק קול, וקביעה זו חלה גם על העורר.

    ״קביעה זו, המתייחסת לראיה אובייקטיבית, יפה לעניינם של דוד ושל העורר באותה מידה״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    התסקיר השלילי וההסכמה למעצר אינם מונעים הצעת חלופה חדשה, מאחר שההמלצה השלילית נבעה גם מאי התאמת המפקחים, ובהתחשב בעוצמת הראיות.

    ״המלצתו השלילית של שירות המבחן באה לא רק בעקבות הערכת מסוכנותו של העורר, אלא גם על רקע אי התאמתם של המפקחים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ראיות לכאורה
  • חלופת מעצר
  • תרגיל החקירה
  • משתיק קול
  • נשיאה והובלה של נשק
  • קשירת קשר לביצוע פשע
  • תסקיר
  • שירות המבחן

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

9421/11

לפני:

כבוד השופט א' גרוניס

העורר:

אביחי סבח

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק מ"ת 16701-10-11 מיום

20.11.2011 שניתנה על ידי כב' השופט קאפח

תאריך הישיבה:

י' בטבת התשע"ב

(05.1.2012)

בשם העורר:

עו"ד גיא פרידמן

ועו"ד ירום הלוי

בשם המשיבה:

עו"ד ארז בן-ארויה

החלטה

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בכתב האישום יוחסו לעורר עבירות של נשיאה והובלה של נשק, קשירת קשר לביצוע פשע, אחזקת נשק ונהיגה ללא רישיון. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטה אחת של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' יפרח) נקבע, כי בחומר החקירה קיימת תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את העורר למעשים שיוחסו לו. בהחלטה נוספת (של כבוד השופט צ' קאפח) נקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים. הערר שלפניי מופנה נגד הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

2.

כתב האישום הוגש נגד העורר ונגד שני נאשמים נוספים: דוד שימול (להלן – דוד ) ויותם ביטון (להלן – יותם , וביחד יכונו שלושתם – הנאשמים ). בכתב האישום נאמר, כי במועד לא ידוע קשרו הנאשמים קשר להובלת מטען חומר נפץ באופנוע. בהמשך לכך תואר בכתב האישום אירוע שהתרחש בלילה שבין ה-15 ל-16 בספטמבר 2011. נטען, כי סמוך לפני חצות נהג העורר באיזור הרצליה באופנוע שהיה בחזקתו (להלן – האופנוע ). דוד, כך נטען, ישב על האופנוע מאחורי העורר, ואילו יותם נהג בסמיכות לאופנוע ברכב מאזדה (להלן – רכב המאזדה ) כשלצידו אדם נוסף. במהלך נסיעתם, כך נטען, הובילו הנאשמים בתוך האופנוע מטען של חומר נפץ (להלן – המטען ) ועשרה ראשי גפרורים חשמליים המסוגלים לשמש יזמים למטעני חבלה (להלן – ראשי הגפרורים ). בכתב האישום נאמר, כי הנאשמים והאדם הנוסף התכוונו להגיע לדירה בתל אביב שהוחזקה על-ידי העורר ודוד (להלן – הדירה בתל אביב ). דא עקא, על פי כתב האישום, בשעה 00:05 או בסמוך לכך הגיעו הנאשמים למחסום משטרתי בכביש הסמוך למרינה בהרצליה. מתנדב של המשטרה (להלן –

המתנדב ) שהיה במחסום הורה לעורר לעצור את האופנוע. העורר ודוד ירדו מן האופנוע. כעבור זמן קצר התפוצץ המטען. כתוצאה מן הפיצוץ נפצעו העורר, דוד והמתנדב. כלפי העורר ודוד נטען עוד, כי השניים החזיקו בדירה בתל אביב משתיק קול בלא רשות על פי דין. לבסוף נטען בכתב האישום כי העורר נהג באופנוע בלא רישיון תקף לרכב מסוג זה.

3.

המשיבה עתרה למעצרם של שלושת הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' יפרח) דן בעניינם של הנאשמים במאוחד. אשר לעורר נקבע, כי המדינה הציגה תשתית ראייתית לכאורית הקושרת אותו לכלל המעשים שיוחסו לו בכתב האישום: המעשים הקשורים לפיצוץ המטען, החזקת משתיק הקול בדירה בתל אביב, והנהיגה באופנוע בלא רישיון. גם בעניינו של יותם קבע בית משפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שהיה מעורב במעשים הקשורים לפיצוץ המטען. לעומת זאת, לגבי דוד קבע בית המשפט המחוזי כי הראיות לכאורה הקושרות אותו לאירוע פיצוץ המטען הינן "בעלות משקל קל ביותר". עם זאת קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את דוד להחזקת משתיק הקול בדירה תל אביב. בהמשך לקביעות אלה הורה בית משפט קמא לשירות המבחן להכין תסקירים לצורך בחינת חלופות מעצר. התסקיר שהוגש בעניינו של העורר היה שלילי, ולפיכך הסכים העורר למעצרו עד תום ההליכים, תוך שמירת הזכות לערור על הקביעה בעניין קיומן של ראיות לכאורה. הערר שלפניי מופנה, נגד הקביעה בעניין קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר.

4.

בפתח הדברים יצוין, כי השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בערר דנא הינה האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית המלמדת כי העורר ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בקשר עם אירוע פיצוץ המטען. יודגש, כי בכל הנוגע להחזקת משתיק הקול בדירה בתל אביב קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה בעניין אישום זה נגד העורר ודוד. בית המשפט היפנה בהקשר זה לחוות דעת שהוכנה על ידי חוקר מז"פ בה נאמר כי חפץ מתכתי גלילי שנמצא בדירה בתל אביב מכיל חלקים אופייניים למשתיק קול. אולם, במסגרת ערר שהגיש דוד על החלטה זו, קבע בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) כי יש לייחס לחוות הדעת עוצמה ראייתית קלה משום שאין בה "קביעה חד משמעית שלפיה אכן מדובר במשתיק קול" (בש"פ 8028/11 שימול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.11.2011)). לפיכך נקבע בבש"פ 8028/11 הנ"ל, כי עוצמת הראיות לכאורה בנושא החזקת הנשק מצדיקה בחינה של חלופת מעצר בעניינו של דוד. לא ראיתי מקום לסטות מן המסקנה אליה הגיע בית משפט זה בבש"פ 8028/11 הנ"ל בנוגע לעוצמת הראיות לכאורה בנושא החזקת הנשק. קביעה זו, המתייחסת לראיה אובייקטיבית, יפה לעניינם של דוד ושל העורר באותה מידה. לפיכך יש לבחון בענייננו את הראיות לכאורה נגד העורר בקשר עם האירועים הנוגעים לפיצוץ המטען.

5.

המחלוקת המרכזית בין בעלי הדין בשלב זה של בחינת הראיות הינה כדלקמן: בא-כוחו של העורר טוען כי הראיות לכאורה אינן מלמדות על מודעותו של העורר להימצאות המטען באופנוע. הסניגור העלה את הסברה, המעוגנת לגישתו בחומר החקירה, כי פיצוץ המטען נגרם במסגרת "ניסיון חיסול" מצד גורמים עברייניים. לפיכך סבור בא-כוח העורר כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שאצל העורר התקיים היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ונשיאה והובלה של נשק. מנגד טוענת המדינה, כי חומר החקירה מלמד שהעורר ידע שהוא נושא מטען באופנוע, כלומר כי פיצוץ המטען נגרם בעקבות "תאונת עבודה" בהובלת ונשיאת המטען. לטענת המדינה, הראיה המרכזית המלמדת כי עסקינן לכאורה ב"תאונת עבודה", ולא בניסיון חיסול, הינם דברים שאמרו העורר ויותם במסגרת תרגיל חקירה. הכוונה היא לתיעוד חזותי שערכה המשטרה לשיחה שהתקיימה בין העורר ויותם בכלי רכב משטרתי ("זינזאנה"), במהלך התקופה בה שהו השניים במעצר לצורכי חקירה (להלן – תרגיל החקירה ).

6.

צפיתי בתיעוד החזותי של תרגיל החקירה, האזנתי לדברי העורר ויותם ועיינתי בתמליל השיחה (להלן – התמליל ). צפייה בתיעוד החזותי מלמדת כי בשלב מסוים אמר העורר ליותם כי רכב אחר שברח מן המקום עקף את יותם, שנהג ברכב המאזדה, סמוך לפני פיצוץ המטען (ראו עמ' 3 לתמליל תרגיל החקירה; דקה 55:15 לתיעוד החזותי). לטענת המדינה, בדברים אלה ביקש העורר לתדרך את יותם למסור גרסה לפיה מדובר היה בניסיון חיסול, כלומר כי השניים לא ידעו מראש על הטמנת המטען באופנוע. עצם התדרוך, כך סבורה המדינה, מלמד כי העורר היה מודע לכאורה להטמנת המטען וכי פיצוץ המטען נגרם בעקבות תאונת עבודה. המדינה אף מפנה לתגובתו של יותם לדברי העורר ולתנועות הגוף שלו שנקלטו בתיעוד החזותי, המחזקים לגישת המדינה את המסקנה כי מדובר היה לכאורה באמירות מדריכות של העורר. דא עקא, אפילו אניח כי העורר ביקש לתדרך לכאורה את יותם, וכי בכך יש כדי לקשור אותו במידה מסוימת למעשים שיוחסו לו, הרי עדיין אין להתעלם מאמירות שונות של השניים לפני ולאחר התדרוך, אשר עשויות להוליך למסקנה כי השניים לא היו מודעים להטמנת המטען לפני שהתפוצץ (ראו למשל, דברי העורר בתיעוד החזותי (בזמן ההקלטה 50:28 ו-52:28) ודברי יותם בתיעוד החזותי החל מדקה 51:58, שתומללו בעמ' 2 לתמליל). לפיכך, איני סבור כי יש לייחס לתרגיל החקירה כשלעצמו עוצמה ראייתית המצדיקה את מעצרו של העורר בלא בחינת חלופת מעצר. אדגיש, כי למסקנה זו הגעתי אף לאחר שלקחתי בחשבון את שתיקתו של העורר בחלק מחקירותיו במשטרה, וכן את העובדה שבמכתב מטעם מעבדת החבלה של המשטרה מיום 23.9.2011, נאמר בין היתר כי ראשי הגפרורים שנמצאו בזירה היו מרוחקים ככל הנראה ממטען החבלה (המדינה טוענת כי נתון זה מלמד שראשי הגפרור לא שימשו לפיצוץ המטען, מה שמחזק לגישתה את טענתה כי מדובר היה "בתאונת עבודה" ולא בניסיון חיסול). ברי, כי המשמעות הראייתית המלאה של חומר החקירה הנזכר תתברר במהלך המשפט. בשלב זה איני סבור כי עוצמת הראיות לכאורה מצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים בלא בירור אפשרות של חלופה.

7.

בשולי הדברים יוער, כי יותם הגיש אף הוא ערר לבית משפט זה על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים (בש"פ 8576/11). הערר הופנה, בין היתר, נגד קביעת בית משפט קמא לפיה תרגיל החקירה קושר את יותם למעשים שיוחסו לו בכתב האישום. בהחלטה בערר נקבע, כי קיים קושי לראות בדבריו של יותם ובהתנהגותו במהלך תרגיל החקירה "ראיה המבססת, כשלעצמה, את תשתית האישומים המיוחסים ל[יותם] בכתב האישום" (פיסקה 12, שם ). זאת, בין היתר, משום שדבריו של יותם בתרגיל החקירה אינם מלמדים לכאורה כי הוא היה מודע, במהלך האירועים שתוארו בכתב האישום, לעצם הטמנת המטען באופנוע (פיסקה 13, שם ). עם זאת יצוין, כי בבש"פ 8576/11 הנ"ל נמצאו אינדיקציות ראייתיות אחרות לכך שיותם היה מודע לכאורה להטמנת המטען. מדובר בדברים שאמר לכאורה יותם למדובב אשר אין להם נגיעה ישירה לעורר, לפחות בשלב זה של בחינת חומר הראיות לכאורה.

8.

סיכומם של דברים: עוצמת הראיות לכאורה נגד העורר אינה מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים בלא בחינתה של חלופת מעצר. יוער, כי אף לגבי יותם ודוד נקבע, כי עוצמת הראיות לכאורה נגדם אינה מצדיקה מעצר בלא בחינת חלופה למעצר (בש"פ 8028/11 ובש"פ 8576/11 הנ"ל). יצוין לסיום, כי לא נעלמה מעיני העובדה שבעניינו של העורר הוגש תסקיר מבחן שלילי מטעם שירות המבחן (תסקיר מיום 17.11.2011), וכי בעקבות התסקיר הסכים העורר למעצרו עד תום ההליכים בכפוף לאפשרות לערור על הקביעות בעניין קיומן של ראיות לכאורה (החלטת בית משפט קמא מיום 20.11.2011). עם זאת, המלצתו השלילית של שירות המבחן באה לא רק בעקבות הערכת מסוכנותו של העורר, אלא גם על רקע אי התאמתם של המפקחים שנבחנו בתסקיר. לפיכך, ובהתחשב בעוצמת הראיות לכאורה, נראה לי כי יש מקום לאפשר לעורר להציע חלופת מעצר חדשה.

9.

אשר על כן, הערר מתקבל במובן הבא: העורר יוכל להציע לבית משפט קמא חלופת מעצר שונה מזו שנבחנה בתסקיר שירות המבחן מיום 17.11.2011. ככל שתוצע חלופה כאמור, היא תיבחן על ידי בית משפט קמא על בסיס תסקיר חדש שייערך על ידי שירות המבחן. עד החלטה אחרת יישאר העורר במעצר.

ניתנה היום, כ"ד בטבת התשע"ב (19.1.2012).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1לתרגיל החקירה כשלעצמו אין עוצמה ראייתית המצדיקה מעצר בלא בחינת חלופה, שכן אמירות העורר ויותם לפני ואחרי התדרוך עשויות להצביע על כך שלא היו מודעים להטמנת המטען.
  2. 2הראיות בעניין החזקת משתיק הקול הן בעלות עוצמה קלה, שכן חוות דעת מז"פ אינה קובעת חד משמעית שמדובר במשתיק קול, וקביעה זו חלה גם על העורר.
  3. 3התסקיר השלילי וההסכמה למעצר אינם מונעים הצעת חלופה חדשה, מאחר שההמלצה השלילית נבעה גם מאי התאמת המפקחים, ובהתחשב בעוצמת הראיות.