פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9421/12
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. מברוק עבד אל קאדר
2. עדי עבד אל קאדר
3. ריאד עבד אל קאדר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א'
טל) בעמ"ת 48318-12-12 מיום 27.12.2012
בשם המבקשים:
עו"ד גיא שמר;
עו"ד נדיר ברנסי; עו"ד אורי ברעוז
החלטה
1.
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' טל ) בעמ"ת 48318-12-12 מיום 27.12.2012, במסגרתה קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום, וקבע כי תקופת מעצרם של המבקשים תסתיים ביום 30.12.2012.
2.
המשיבים נעצרו ביום 3.12.2012. מעצרם הוארך מעת לעת. במסגרת הבקשה השלישית להארכת המעצר, האריך בית משפט השלום את מעצרם של המבקשים עד ליום 1.1.2013. יצוין כי בעניינם של החשודים האחרים במסגרת אותה פרשה, הורה בית משפט השלום על הארכת מעצרם לתקופות קצרות יותר ועד לימים 30.12.2012 ו-31.12.2012.
3.
ביום 25.12.2012 עררה המשיבה על החלטת בית משפט השלום, וביקשה להאריך את מעצרם של כלל המבקשים והחשודים האחרים עד ליום 1.1.2013, ולחלופין לקבוע מועד אחר שבו תסתיים תקופת מעצרם של כל החשודים, וזאת על מנת שלא לאלץ את חוקרי המשטרה להתייצב מדי יום במשך שעות בדיונים משפטיים, דבר שגורם לעיכוב בחקירה. ב"כ החשודים הסכימו להצעת בית המשפט לקצר את תקופות המעצר של כלל החשודים שמעצרם הוארך עד ליום 31.12.2012 ועד ליום 1.1.2013, כך שאלה יסתיימו ביום 30.12.2012. ב"כ המשיבה לא הסכים להצעה זו, והסכים לקיצור תקופות המעצר של החשודים שמעצרם הוארך עד ליום 1.1.2012, באופן שיסתיימו ביום 31.12.2012, אך הדבר היה כרוך בהארכת מעצרם של מי מהחשודים שתקופת מעצרו עתידה להסתיים ב-30.12.2012 ביום אחד, דבר שבאי כוחם לא הסכימו לו.
4.
בית המשפט המחוזי עיין בחומר החקירה, לרבות בחומר החסוי, וקבע כי מדובר בחקירה מסובכת ומסועפת, בה מעורבים אנשים רבים, בין כחשודים, בין כמתלוננים, ובין כאחרים, עניין שגרם להקמת צוות חקירה מיוחד. נקבע כי מהחומר החסוי עולה כי חלה התקדמות משמעותית בחקירה. עוד נקבע על-ידי בית משפט קמא כי לא ניתן לומר שלא הייתה הצדקה להארכת מעצרם של חלק מהחשודים עד ליום 1.1.2013 ושל חלק אחר עד ליום 30.12.2012. עם זאת, נקבע כי מוצדקת בקשת המשיבה לסיים את תקופות מעצרם של כל המשיבים במועד אחד. מאחר שלא נמצאה הצדקה להאריך את מעצרם של החשודים שתקופת מעצרם אמורה להסתיים ביום 30.12.2012, לא נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה להאריך את מעצרם ביום אחד. עם זאת, כדי לממש את רצונה המוצדק של המשיבה לאיחוד הדיונים בפרשה מסועפת זו, קיצר בית המשפט את תקופת מעצר של החשודים שתקופת מעצרם עתידה להסתיים ביום 31.12.2012 או ביום 1.1.2013, וקבע כי מעצרם של כלל החשודים בפרשה, לרבות המבקשים, יסתיים ביום 30.12.2012. בית המשפט המחוזי התייחס לחשש ב"כ המשיבה שמא קיצור תקופת המעצר של החשודים שעצורים עד ליום 1.1.2013 ימנע מהמשיבה לבקש הארכת מעצר נוספת, וקבע כי במידה והיועץ המשפטי ימצא לנכון להיענות לבקשת המשיבה ולבקש את הארכת מעצרם של החשודים מעבר לשלושים ימים, לא יהיה בשחרורם ביום 30.12.2012 כדי למנוע זאת. לאור האמור, נקבע כי מעצרם של החשודים כולם יסתיים ביום 30.12.2012 בשעה 16:00.
מכאן בקשת רשות הערר שלפניי.
5.
לטענת ב"כ המבקשים, החלטתו של בית המשפט המחוזי היא בעלת נפקות רחבה החורגת מעניינם הפרטי של המבקשים. לטענתם, החלטת בית המשפט המחוזי עשויה להשליך על זכויות יסוד של חשודים ועצורים. לטענת ב"כ המבקשים, ניתן להבין מהחלטת בית המשפט המחוזי כי על הערכאה הדיונית לדון בבקשת מעצר ביחס לכלל העצורים באופן זהה, תחת דיון ענייני ביחס לכל עצור ועצור בנפרד. לטענת ב"כ המבקשים, תובנה זו חותרת תחת מושכלות ראשונים בדיני המעצר, ועשויה להביא למעצר ארוך ואחיד לכלל העצורים ללא הבחנה בין האחד לבין אחר. עוד נטען כי מעבר לקושי המשפטי העולה מההחלטה, הרי שהיה על בית המשפט המחוזי לדחות את הערר שעה שזה הוגש בדרך דיונית בלתי ראויה. ראשית, בעניינם של המבקשים, אשר לגביהם התקבלה בקשת המשיבה במלואה ומעצרם הוארך בעשרה ימים עד ליום 1.1.2013, טוענים ב"כ המבקשים כי לא עמדה למשיבה זכות דיונית להגשת הערר. אף בעניינם של החשודים שמעצרם הוארך ב-8-9 ימים טוענים ב"כ המבקשים כי לא הייתה למשיבה זכות להגיש ערר, זאת לאור פסיקת בית משפט זה (בש"פ 5561/12 מדינת ישראל נ' שירזי (לא פורסם, 31.7.2012)) לפיה המשיבה יכולה לשוב לערכאה הדיונית ולבקש את הארכת המעצר, כל עוד אין החלטת שחרור. עוד טוענים ב"כ המבקשים כי התנהלות הדיון בפני בית המשפט המחוזי מעוררת קושי רב, שכן לא ניתנה לב"כ החשודים אפשרות לטעון דבר ביחס לערר. לאור טעמים אלו, ובעיקר נוכח החשש של ב"כ המשיבים שמא המשיבה תעשה שימוש בהחלטת בית משפט קמא באופן שיגרום להארכת מעצרם של חשודים מעבר לצורך, וזאת מטעמי יעילות החקירה, טוענים ב"כ המבקשים כי יש לקבל את בקשתם, ולהתערב בהחלטת בית משפט קמא.
6.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערר על נימוקיה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, לא מצאתי כי יש ליתן בעניין זה רשות לערור. על אף חששם של ב"כ המבקשים, שמא יֵעשה שימוש לרעה בהחלטת בית המשפט המחוזי, בית המשפט המחוזי לא קיבל את בקשת המשיבה להאריך את מעצרם של החשודים הנותרים בפרשה עד ליום 1.1.2013, אלא קבע כי מעצרם של המבקשים ושל חשודים נוספים יקוצר, ליום 30.12.2012, באופן השומר על זכויותיהם של המבקשים. על-פי האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, ב"כ המבקשים ובאי-כוחם של יתר החשודים הסכימו להצעת בית המשפט לקצר את תקופות המעצר של כלל החשודים שמעצרם הוארך עד ליום 31.12.2012 ועד ליום 1.1.2012, כך שאלה יסתיימו ביום 30.12.2012. לבד מן העובדה שבקשת רשות הערר הוגשה היום, יום שישי, 28.12.2012, כאשר מועד סיום המעצר הוא כאמור ביום ראשון 30.12.2012, הרי שמשהסכימו המבקשים להארכת המעצר עד יום 30.12.2012, נסתתמו טענותיהם. העניין הוא תיאורטי בלבד, ואינו מצדיק מתן רשות ערר.
7.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ו
בטבת התשע"ג (28.12.2012).
ש ו פ ט