בש"פ 9437/07 מוחמד אבו רמדאן נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

העורר ועמו אדם נוסף (מוסטפא עיסא) עומדים לדין בעבירות ניסיון רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי הנטען – והמוכח לכאורה – קשרו השניים קשר לרצוח את המתלונן סאלח מני. ב-2.3.07 בשעת צהריים אסף העורר במכוניתו את הנאשם השני (מוסטפא) ואדם נוסף. מוסטפא הצטייד באקדח והשלושה נסעו לבית בו שהה המתלונן. בפתח הבית יצא מוסטפא את המכונית בדרכו לנסות ולרצוח את המתלונן. העורר (והאדם הנוסף) המתינו במכונית על מנת להימלט מהמקום עם מוסטפא לאחר שיבצע את זממו.

מוסטפא עלה לקומה השניה של הבניין, איתר את קורבנו במבואה, ירה לעברו מספר יריות, ירד בריצה למכונית בה המתינו לו העורר והאחר, והשלושה נמלטו מהמקום. למרבית המזל, המתלונן נפצע בפציעות קלות בלבד.

ביום 12.4.07 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) לעצור את העורר (ואת מוסטפא) עד לתום ההליכים. נקבע, כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה וכי מידת המסוכנות המופלגת הנודעת מהם – נוכח המיוחס להם – שוללת על הסף היתכנותה של חלופת מעצר.

העורר ערר על כך לבית משפט זה, וטען בעררו הן לעניין הקביעה בדבר קיום ראיות לכאורה והן לעניין אי בחינתה של חלופת מעצר. בהחלטה מיום 8.7.07 נקבע על ידי בית משפט זה (השופט א' רובינטשיין) כי אכן קיימות ראיות לכאורה. עם זאת, לאור גילו הצעיר של העורר (19) ועברו הנקי, הוחלט כי יערך תסקיר מעצר והעניין יוחזר לבית המשפט המחוזי למתן הכרעתו לאחר שיעיין בתסקיר.

חברי השופט א' רובינשטיין הוסיף וציין בהחלטתו, כי על פני הדברים עוצמת מסוכנותו של העורר אינה רחוקה מזו שקבע בית המשפט המחוזי, וכי בעצם ההוראה על עריכת התסקיר אין אמירה כלשהי לעניין עצם ההכרעה המתבקשת לעניין מעצרו של העורר.

בתסקיר המעצר (מיום 25.9.07) שהובא בפני בית המשפט המחוזי, מציינת קצינת המבחן כי "אין ביכולתנו להעריך רמת הסיכון הנשקפת מהעוצר להישנות ביצוע עבירות נוספות אם ישוחרר. כמו כן, קשה לנו להעריך מה יהיו ההשלכות אם ישוחרר ממסגרת המעצר. בהתייחס לאישומים המיוחסים לו בלבד, הרי שרמת הסיכון למעורבים בפלילים הינה גבוהה". קצינת המבחן מצאה, כי חלופת המעצר שהוצעה בבית הוריו של העורר אינה מתאימה כל עיקר.

לבקשת הסניגור, הורה בית המשפט קמא לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר משלים, ובו תיבחן חלופה מוצעת אחרת למעצר בבית דודתו של העורר בשדרות. בתסקיר משלים קצר (מיום 17.10.07) מתרשמת קצינת המבחן לחיוב מהערבה המוצעת וממליצה על חלופת מעצר בביתה. בית המשפט קמא (כבוד השופט ג' נויטל) החליט לאחר כל אלה כי אין מקום לשחרר העורר לחלופת המעצר, ושב והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

על כך הערר שבפני.

ב"כ העורר טוען, כי משהורה בית משפט זה בערר הראשון על עריכת תסקיר המעצר, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון את שאלת מסוכנותו של העורר גם מתוך המלצות התסקיר, וזאת בנוסף לבחינת המסוכנות הנודעת מעצם המעשים בהם מואשם העורר. על כן, משבא תסקיר המעצר בהמלצה חיובית לעניין חלופת המעצר, דין היה שישוחרר העורר בתנאיה.

2.

בחינת תסקירי המעצר (הראשון והמשלים) מעלה על פניה כי אין בנתונים הכלולים בהם משום שלילת המסוכנות הקשה הנודעת מהעורר נוכח המיוחס לו בכתב האישום והמוכח לכאורה. אדרבא, בתסקיר הראשון מציינת קצינת המבחן (כמצוטט לעיל) כי אין ביכולתה להעריך את רמת הסיכון הנשקפת מהעורר ואת ההשלכות העשויות להיות לשחרורו. ההמלצה החיובית שבתסקיר המשלים מתייחסת כל כולה לטיב הקשר שבין העורר לדודתו, הערבה המוצעת, ולהערכה כי הדודה "יכולה להיות גורם סמכותי" לעורר.

שלב ראשון בבחינת התכנותה של חלופת מעצר, הינו במסוכנות הגלומה בנאשם. בחינה זו תיעשה בראש וראשונה מתוך טיבם ואופיים של המעשים המיוחסים לו והמוכחים לכאורה. תסקיר מעצר המנתח את אישיותו של הנאשם, רקעו ונסיבותיו יכול לספק ממצאי עזר נוספים לבחינה זו – אם לטוב ואם למוטב. הקביעה לגבי קביעת המסוכנות ועוצמתה מסורה כל כולה לבית המשפט הדן בבקשת המעצר.

בענייננו, המדובר בנאשם שקשר קשר לרצוח אדם בצהרי יום בביתו. הוא נהג למקום את המבצע החמוש באקדח, המתין לו במכונית עד שיעלה ויירה בו ואז יחדיו נמלטו מהזירה. העושה כזאת מלמד מניה וביה על מסוכנות קשה ביותר הנודעת ממנו לשלום הציבור באשר הוא. תסקיר המעצר אינו מספק נתון כלשהו הגורע מעוצמת מסוכנות זו. אדם שלא נרתע ממעשים אלו, מדוע זה נניח כי יירתע "מהגורם הסמכותי" שבדמות דודתו.

אין הדברים באים לגרוע חלילה מאופיה הטוב והחיובי של הדודה. אולם לא את דמותה באים אנו לבחון, אלא את זו של העורר ופוטנציאל האלימות והמסוכנות פורצי הגבולות שנמצאו בו לכאורה.

לאור זאת, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטת בית המשפט קמא, ואני דוחה את הערר.