בש"פ 9438/17 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי בקשה להארכת מעצר מעבר ל-75 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). זוהי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב העצור ב"מעצר ימים" לצרכי חקירה בעשרה ימים נוספים החל מהיום, 5.12.2017, או עד הגשת כתב אישום בעניינו, לפי המוקדם מבניהם. המשיב שוהה במעצר 93 ימים.

2.

נסיבות המקרה הנדון והליכי המעצר פורטו בהחלטה קודמת שניתנה על-ידי השופט ע' פוגלמן בעניין מעצרו של המשיב (ראו: בש"פ 9199/17 מיום 26.11.2017). לשם הנוחות, אציג את עיקרי הפרטים הרלוונטיים להלן.

3.

המשיב נעצר ביום 4.9.2017 בחשד לרצח בכוונה תחילה ובקשירת קשר לפשע בנוגע לשני מקרי רצח: של אלישע סבח ושל טל קורקוס, ששימש כעד מדינה נגד ארגון פשיעה. כמו כן, המשיב חשוד בעבירות נשיאת נשק, הובלתו והחזקתו. מעצרו של המשיב הוארך מספר פעמים ולאחר שחלפו 30 ימים מיום מעצרו וכתב אישום טרם הוגש בעניינו, הוגשו מספר בקשות נוספות להארכת מעצרו באישור היועץ המשפטי לממשלה כפי שמתחייב מהוראת סעיף 17(ב) לחוק המעצרים. אישורים אלו ניתנו הלכה למעשה על ידי המשנה לפרקליט המדינה, לו הואצלה הסמכות.

4.

בחלוף 75 ימים מיום מעצרו של המשיב, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-15 ימים נוספים. לאחר שהתקיים דיון, הורה בית משפט זה (השופטת ע' ברון ) על קבלת הבקשה באופן חלקי (בהסכמת באת כוח של המשיב) ומעצרו של המשיב הוארך בעשרה ימים נוספים (בש"פ 8937/17 (16.11.2017)).

5.

עם תום תקופת הארכת המעצר הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב בעשרה ימים נוספים, אף היא באישור המשנה לפרקליט המדינה. לאחר שנשמעו טענות הצדדים, לרבות במעמד צד אחד, ועיון בחומר סודי שהוגש לעיונו, נעתר בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן ) לבקשה והורה על הארכת מעצרו של המשיב בעשרה ימים נוספים. בהחלטה צוין כי בקשות מהסוג הנדון הן בגדר "החריג שבחריג", וכי לצד בחינת התנאים הקבועים בסעיף 13 לחוק המעצרים יש לבחון את אופן התקדמותה של החקירה וכן ליתן משקל למשך הזמן שבו מתבקשת הותרת העצור במעצר. נקבע כי מהותן של העבירות המיוחסות למשיב בשילוב עצמת הסיכון לשיבוש הליכים ומורכבות החקירה מבססות את הטענה כי בנסיבות העניין קיימת "הצדקה מיוחדת" להארכת המעצר לצרכי חקירה (בש"פ 9199/17 (26.11.2017)).

6.

הבקשה דנן היא בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב בעשרה ימים נוספים. המבקשת טענה בבקשה וכן בדיון שנערך לפניי היום כי למרות העובדה שמעצרו של המשיב ממושך, המשך מעצרו לפרק הזמן המבוקש הכרחי בנסיבות העניין. נטען כי מדובר בחקירה מסועפת ומורכבת ביותר המצריכה פעולות חקירה רבות ורגישות במישורים שונים ובסיוע גורמים מגוונים. לטענת המבקשת, היחידה החוקרת אינה קופאת על שמריה ובמסגרת החקירה מתבצעות כל העת פעולות חקירה רבות ומורכבות שלא ניתן יהיה לבצען אם המשיב ישוחרר ממעצר. יתרה מכך, נטען כי נוכח המעשים המיוחסים למשיב, בשילוב העובדה שהוא בעל עבר פלילי הכולל, בין היתר, עבירות של הטרדת עד ואיומים, עולה החשש כי שחרורו יוביל לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט ולהימלטות מאימת הדין. כן נטען כי בנסיבות אלה יש לייחס למשיב מסוכנות המצדיקה את הותרתו במעצר. המבקשת הדגישה כי בימים האחרונים חלה התקדמות משמעותית בחקירה, וכי החקירה נמצאת כעת בשלביה האחרונים.

7.

באת כוחו של המשיב התנגדה לבקשה וטענה שמעצר כה ארוך הוא חריג שבחריגים, וכי במקרה זה לא מתקיימות הנסיבות המיוחדות המצדיקות מתן ארכה נוספת. עוד נטען כי בהחלטתה של השופטת ברון בעניינו של המשיב נקבע כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה להארכה נוספת. באת כוח המשיב ציינה כי במקרים מעין אלו, בהם העצור ובא כוחו אינם חשופים לחומרי החקירה, קיים קושי מובנה ביכולתם לטעון לגופו של עניין.

8.

לאחר הדיון שהתקיים לפניי היום ולאחר שעיינתי בחומר חקירה חסוי וקיימתי דיון במעמד צד אחד בו השיבו באי-כוח המבקשת לשאלותיי, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

9.

סעיף 59 לחוק המעצרים, אשר כותרתו "שחרור באין אישום", מורה כי חשוד הנתון במעצר במשך 75 ימים מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה. על אף האמור, סעיף 62(א) לחוק המעצרים מקנה לבית משפט זה סמכות להורות על הארכת המעצר לתקופה נוספת, שלא תעלה על 90 ימים. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי שימוש בסמכות זו , במקרה בו מתבקשת הארכה של "מעצר ימים" מעבר

ל-75 ימים , היא "חריגה בכל קנה מידה"

( ראו: בש"פ 2100/16 מדינת ישראל נ' מוטלק , פסקה 4

(14.3.2016)). כמו כן, וכפי שצוין בהחלטתו של השופט פוגלמן מיום 26.11.2017 בעניינו של המשיב, נוכח חריגותה של בקשה מהסוג הנדון אין די בקיומם של התנאים "הרגלים" הקבועים בחוק בכדי להיענות לה. לצד תנאים אלה יש להוכיח כי קיימת גם "'הצדקה מיוחדת', שונה באופייה, בטיבה ובעוצמתה מן ההצדקה העומדת בבסיסה של 'הארכה רגילה'" ( בש"פ 4822/97 מדינת ישראל נ' בן ארי , פ"ד נא(3) 809, 815-814 (1997)).

10.

יישום אמות מידה אלה על ענייננו מוביל למסקנה כי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב בעשרה ימים נוספים. כאמור, עיון בחומר החסוי שהוצג לעיוני מעלה כי קיים יסוד סביר לחשד המיוחס למשיב וכי המעשים המיוחסים לו מקימים את עילת המסוכנות הסטטוטורית. עוד עולה כי קיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב, בין היתר, בשים לב לחשש משיבוש מהלכי החקירה. לצד התקיימותם של תנאים אלה, שוכנעתי כי מקרה זה בא בגדר המקרים "החריגים שבחריגים" המצדיקים, על אף הפגיעה הקשה שנגרמת למשיב, היענות לבקשה. עיון בחומר שסומן על-ידי "מ/1א" מלמד על חקירה אינטנסיבית, משמעותית ומורכבת מאז יום 26.11.2017, מועד מתן החלטתו של השופט פוגלמן בעניינו של המשיב. מהחומר עולה כי גורמי החקירה ניצלו ביעילות רבה את הימים האחרונים בהם המשיב היה עצור לצרכי קידום החקירה. עוד שוכנעתי מעיון בחומר החסוי שסומן על-ידי כ-"מ/1ג", כי יש הצדקה ממשית להישארותו של המשיב במעצר לפרק זמן נוסף של עשרה ימים על-מנת לאפשר לגורמי החקירה למצות את החקירה ולקדמה באופן ניכר.

אדגיש כי החשדות המיוחסים למשיב הם חלק מחקירה מורכבת, סבוכה, מסועפת ורחבת היקף. פעולות החקירה המתקיימות בעניינו של המשיב מתפתחות מדי יום ונמצאות בימים אלה בשלבים סופיים המקרבים את היחידה החוקרת למיצוי החקירה.

11.

לנוכח האמור הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך עד ליום 14.12.2017 בשעה 12:00 או עד להגשת כתב אישום בעניינו של המשיב, לפי המוקדם.