בש"פ 9448/10 מדינת ישראל נ. אמיר נפאע

1.

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בפעם השנייה מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. נגד המשיבים ונאשמים נוספים הוגש ביום 5.1.10 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה. כתב האישום כולל שני אישומים ומתייחס לשני אירועים נפרדים, אשר המשותף להם הינו עד מדינה, ענאן אבו חרב (להלן – ענאן), אשר השתתף בשני האירועים. יוער, כי בטרם התקיים הדיון הסכים המשיב 2 לבקשה ומעצרו הוארך. על כן, החלטה זו אינה עוסקת במשיב 2.

2.

האירוע הראשון התרחש ביום 24.12.08, ונוגע רק למשיב 1 (להלן – אמיר) ולמשיב 2 (שכאמור, עניינו לא עומד על הפרק בהחלטה זו). בכתב האישום מיוחסות לאמיר עבירות של קשירת קשר לפשע ושוד בנסיבות מחמירות בצוותא חדא. על פי המתואר בכתב האישום, קשרו אמיר, ענאן, המשיב 2 ואנשים נוספים קשר לשדוד את אליאס משעל, בעל חנות תכשיטים בשפרעם, בביתו. לצורך ביצוע השוד עקבו אמיר וענאן אחר משעל בדרכו מהחנות לביתו. ביום 24.12.08 הגיע אמיר עם רכב גנוב לביתו של נאשם אחר בשפרעם, שם נפגש עם יתר הקושרים. משם נסעו בני החבורה במכונית הגנובה לביתו של משעל לשם ביצוע השוד. השוד בוצע כאשר בני החבורה מצוידים בכיסויי פנים וכפפות. ענאן ומשתתף נוסף היו מצוידים באקדחים. יצוין, כי במהלך השוד ירה ענאן ירייה אחת בסלון הבית. בני החבורה נעלו את בני הבית בחדר השינה תוך שימוש באיומים. בני החבורה לקחו תכשיטים ושעונים ונמלטו עימם מהבית. משם, כך על פי כתב האישום, נסעו בני החבורה לביתו של נאשם אחר, שם החביאו את האקדחים וכיסויי הפנים, והתחלקו ברכוש הגנוב.

3.

האירוע השני התרחש ביום 10.07.09, והוא נוגע ליתר המשיבים. על פי המתואר בכתב האישום, קשרו ענאן, המשיב 3 (להלן – אסעד), המשיב 4 (להלן – ראמי), המשיב 5 (להלן – מוחמד), המשיב 6 (להלן – ויסאם) ושני נאשמים נוספים לבצע שוד. התוכנית של הקושרים, כך על פי כתב האישום, הייתה לשדוד שני עובדי מפעל "קפה נחלה" בשפרעם בדרכם להפקדת הפדיון היומי בבנק. ביום 10.7.09 נפגשו אסעד, ענאן, ראמי, מוחמד וויסאם בביתו של ויסאם בשפרעם. נאשם אחר ביצע באותה עת תצפית על המפעל ודיווח ליתר הקושרים על כך ששני עובדי המפעל יצאו ברכב מהמפעל לכיוון הבנק. כאשר התקבל הדיווח נסעו אסעד, ענאן, ראמי ומוחמד במכוניתו של ויסאם מביתו של ויסאם. יוער, כי ויסאם נותר בביתו. באמצעות רכבו של ויסאם חסמו הקושרים את נתיב הנסיעה שבו נסעו שני עובדי המפעל, וזאת על מנת לשדוד אותם. אסעד, ענאן ומוחמד, מצוידים בכפפות וכיסויי פנים, יצאו מן המכונית לכיוון רכבם של עובדי המפעל. ראמי, שנהג ברכב, נותר במכונית בעודו מצויד, גם הוא, בכיסוי פנים וכפפות. ענאן, שהיה מצויד באקדח, ירה ירייה אחת לכיוון הרכב של עובדי המפעל. אסעד, שהיה מצויד בפטיש ברזל, ניפץ את החלון הקדמי, פתח את הדלת הימנית ודרש את הכסף תוך שענאן מכוון לעבר שני העובדים את האקדח. אסעד לקח מהרכב סכום של 74,883 ש"ח, שנמצא ארוז בשקיות. סכום זה התחלק מאוחר יותר בין כל הקושרים. בהמשך אותו יום, כך על פי כתב האישום, נפגשו ענאן וויסאם עם מוחמד.

ענאן מכר למוחמד את האקדח בו נעשה שימוש בשוד תמורת 8000 ש"ח. בגין אירועים אלו מיוחסות לאסעד, ראמי, מוחמד וויסאם עבירות של קשירת קשר לפשע ושוד בנסיבות מחמירות בצוותא חדא. כמו כן, מיוחסת למוחמד גם עבירה של רכישת נשק, ולויסאם מיוחסת עבירה נוספת של נשיאה, הובלה וסחר בנשק.

4.

יצוין, כי לכל המשיבים יש עבר פלילי. לאמיר (המשיב 1) רישום פלילי הכולל עבירות אלימות, רכוש והתחזות לאדם אחר, כך על פי הבקשה למעצר עד תום ההליכים. אמיר מרצה עתה מאסר בפועל של 38 חודשים. עורך דינו מסר בדיון, כי אמיר צפוי להשתחרר בעוד כשנה ממאסרו. לאסעד (המשיב 3) הרשעה קודמת בעבירת סמים והוא ריצה בעבר עונש מאסר, כך על פי הבקשה למעצר עד תום ההליכים. לראמי (המשיב 4) הרשעות קודמות בעבירות רכוש. על פי עורך דינו, הוא לא ריצה מאסר בין כותלי הכלא, אלא בעבודות שירות. מוחמד (המשיב 5) הורשע בעבירות ברכב וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ומרצה כעת מאסר בפועל של 18 חודשים. על פי עורך דינו, צפוי מוחמד להשתחרר ביוני 2011. לויסאם (המשיב 6) הרשעות קודמות בעבירות אלימות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת סכין. הוא ריצה בעבר עונש מאסר. עתה, עצור ויסאם עד תום ההליכים במסגרת כתב אישום אחר שהוגש לבית משפט השלום בנצרת. כתב אישום זה מייחס לויסאם עבירות של התפרצות למקום מגורים ועבירות נוספות.

5.

כאמור, כתב האישום הוגש ביום 5.1.10. עד כה התקיימו חמש ישיבות לשמיעת ראיות בהן נשמעו 23 עדים. מתברר, כי דיונים נוספים בוטלו מסיבות שונות, חלקם לבקשת ההגנה, חלקם עקב שביתתם של פרקליטי המדינה וחלקם עקב תקלות שונות. בדיון שנערך בפניי טענו הסנגורים המלומדים, כי העובדה שכתב האישום מתייחס לשני אירועים שונים, אשר בכל אחד מעורבים נאשמים אחרים, גורם להתמשכות מיותרת של ההליך. הסנגורים העריכו, כי המשפט לא יסתיים אף בתקופת הארכה נוספת. סניגוריהם של המשיבים 1 ו-5, הם המשיבים הנמצאים במאסר בגין הליכים אחרים, טענו כי מאחר ששולחיהם עצורים עקב התיק דנא (בנוסף להיות אסירים), גורם המעצר לאיבוד זכויות אסירים, כגון חופשות והאפשרות להיות מובאים בפני ועדת השחרורים לשם שחרור על תנאי מן המאסר.

6.

כאמור, המשיבה כרכה בכתב אישום אחד שני אירועים נפרדים, אשר החוט המקשר ביניהם הוא מעורבות של עד המדינה ענאן. ברור, כי הכריכה יחד של ארועים פליליים נפרדים גורמת להתארכותו של ההליך, בלא שהמשיבים תרמו לכך. מבחינה זו צודק המשיב 1 בטענתו כי אף שלא היה מעורב כלל באירוע מיום 10.7.09 (נשוא האישום השני), משפטו שלו מצריך שמיעת עדים שאין להם דבר עם האירוע מיום 24.12.08 (נשוא האישום הראשון), בו הוא היה מעורב, לטענתה של המבקשת. טענה דומה, אלא בהיפוך האירועים, מועלית, ובצדק, על ידי המשיבים 6-3. אפשר אולי להבין את רצונה של המבקשת להעיד את ענאן אך בהליך אחד ולא בשני הליכים נפרדים. השאלה היא האם על המשיבים לשאת במחיר של הליך, שאילו התנהל בנפרד היה מגיע לסיומו בשלב מוקדם יותר. מבחינה עקרונית הנני בדעה שאין עליהם לשאת במחיר, והוא הדין לגבי התארכות ההליך מטעם נוסף, והכוונה לשביתתם של פרקליטי המדינה.

7.

דא עקא, לא ניתן לדון בבקשה להארכת המעצר רק תוך בחינה של השיקולים הפועלים לטובתם של הנאשמים. אין להתעלם מן השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי בהקשר בו עסקינן. כוונתי הן לאירועים נשוא שני האישומים והן לעבר הפלילי של המשיבים. בכל אחד מן האירועים בוצע שוד, תוך שאחד או יותר מן המעורבים היה מצויד בנשק חם. לא זו אף זו, במהלכו של כל מעשה שוד נעשה שימוש בנשק החם, אם כי לא היו נפגעים. מיותר לומר שהמעורבות לכאורה של המשיבים באירוע של שוד מזוין ובחבורה מצביעה על סיכון חמור לשלום הציבור. אפשר שעל רקע התנהלותה של המבקשת בכריכת שני האירועים יחד והעיכובים בהתנהלותו של ההליך ראוי היה לשקול לעת הזו שימוש בחלופה. זאת, אלמלא העבר הפלילי של כל אחד מן המשיבים. מדובר בעבר פלילי מכביד, המביא להעצמה של הסיכון לשלום הציבור, אם המשיבים לא יימצאו במעצר. במלים אחרות, העבר הפלילי של כל אחד מהמשיבים הוא הוא שמטה את הכף לקבלתה של הבקשה, אפילו אצא מן ההנחה שההליך לא יסתיים בתקופת ההארכה. אף העובדה שמשיבים 1 ו-5, שהינם אסירים שפוטים, נפגעים פגיעה נוספת עקב היותם גם עצירים, אין בה כדי להטות את הכף לטובתם, אלא אולי היפוכו של דבר.

8.

אשר על כן, הנני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1, 6-3, בתשעים ימים, החל מיום 3.1.2011 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 4596-01-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.